"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו, ט).
רמב"ן - מקוצר רוח ומעבודה קשה - לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.
בני ישראל נמצאים בשיא השעבוד בארץ מצרים ולאחר שהעבודה מוכבדת עליהם, ואז מגיע משה עם בשורת הגאולה הקרבה לבוא, קיימת התרגשות למשמע הבשורה למשך זמן קצר בקרב בני ישראל, אך הצער חוזר מייד והם נתפסים לייאוש ולהמשך העבודה הקשה. "האור - החיים הקדוש" מפרש מִקֹּצֶר רוּחַ – אולי כי לצד שלא היו בני תורה שמעו ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של האדם.
קצת קשה לצפות מבני ישראל כפי שהאורח חיים מפרש שיהיו בני תורה, נדמה לנו שהמושג מדבר רק על אותם שיושבים ולומדים תורה כל היום, נראה קצת רחוק מהמצב של בני ישראל וגם בימינו אנו רק חלק קטן מהעם שייך לבני התורה הלומדים תורה לשמה.
הסבר לכך הוא שבני תורה הם אותם אנשים שהתורה היא נר לרגלים, אורח החיים שלהם מתנהל ע"פ התורה הקדושה, גם אם הם לומדים חלק קטן מהיום או רק שעה בודדת, כל עוד החשיבה של אדם במהלך היום היא סביב התורה ומה שהתורה מצפה מאיתנו להתנהג ובצעדים שהוא מבצע בחייו הוא מבקש דעת תורה, אז הוא נקרא בן תורה גם אם הוא לא רשום בשום כולל.
זה איפה הסוד: השתתפות בשיעור תורה משרה רוגע, לימוד התורה מביא לשלווה! לימוד גמרא מביא אושר! לימוד הלכה מביא שמחה אמיתית! הבאת חברים נוספים לשיעור מביא שכר רב מאוד!
יהודי הלוקח עול תורה ומצוות על עצמו רק אז הוא יכול לקבל את בשורת הגאולה.
בני ישראל היו במהלך שיעבוד פיזי ולא היה להם את הזמן ואת הרצון לחשוב, הדברים של משה היו משמחים ומחזקים, אבל הדבר דומה לאדם שבא לכנס שבו נתנו רבנים חשובים דרשות והדברים נכנסו לליבו וחיזקו אותו אבל לא גרמו לשינויי אורח חייו, אם הוא היה לומד תורה באופן קבוע הדבר היה גורם לשינויי בכך שהכנס היה גורם לו להוסיף ללימודו, כי אין לך דבר שיכול לשנות ולהשפיע על חייו של אדם מקצה לקצה זולת לימוד תורה, שום טיפול פסיכולוגי לא יכול לגרום לשינויי הרגלי התנהגות של אדם באותה רמה שתביא לימוד של חצי שעה מוסר ביום .
משה מבשר את הגאולה אבל בני ישראל חוזרים לעבודה הקשה, הם כל כך שקועים בעבודה שאין להם את היכולת להוציא דברים אל הפועל והם נופלים שוב לתוך ייאוש .
בימנו אנו נמצאים בשעבוד רוחני, משועבדים לעבודה הקשה ולתרבות המערבית שנמצאת בכל פינה, שמדברים עם אדם על חשיבות קביעת עיתים לתורה, הוא מסכים ומבין ואף מביע נכונות ללמוד תורה, אבל אנשים שקועים בעצמם ובעבודה הקשה, רבים אומרים אין לי זמן ! השאלה האם באמת אין לאותו אדם זמן? כמה רגעים ביום אדם מבזבז על שיחות טלפון ריקניות, קריאת עיתונים, האזנה לאמצעי תקשורת? אם אותו אדם יפנה קצת זמן יראה שהדבר אפשרי.
המשנה באבות פרק ג' אומרת: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ."
מי שעובד קשה ובכל זאת משתדל לפנות לעצמו שעה אחת ביום של לימוד, יורדים ממנו דברים רבים וגם אם הוא עובד קשה הוא זוכה לעזרה משמיים בעבודתו כך שהוא יוכל להספיק שיעור, לעומת זאת אדם שאומר אין לי זמן! בודקים אותו משמים ורואים שאם הוא היה רוצה יש לו באמת זמן, אז דואגים שלא יהיה לו זמן בכך שמשמיים יהיו לו מטלות נוספות בחייו בצורה של יסוריים אחרים .
רק שאדם קובע עיתים לתורה בקביעות מידי יום ומתמיד,רק אז הוא זוכה לראות ישועות כי אין לך דבר גדול מלימוד התורה.
ישנם רבים שרצים מכנס לכנס, ומקבר צדיקים אחד לאחר, ממקובל למקובל,ומבקשים ברכות וישועות, אבל התורה אומרת בספר דברים:
"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - היבטים רבים קיימים לפסוק המיוחד הזה. אחד מהם הוא האופטימיות הרבה הטמונה בו. פסוק זה מצהיר למעשה כי הכל אפשרי. אין התורה מציבה יעדים שאינם ניתנים להשגה, ואין היא מעמידה מטרות שהן למעשה בלתי אפשריות. היעדים הם יעדים קרובים, והעיקר טמון בראש ובראשונה בהכרה של האדם כי אפשרות השינוי נמצאת בתוכו - בפיו ובלבבו.
ולא קמעות ולא סגולות יוציאו אדם מהקשיים שלו בחיים, אלא רק קיום תורה ומצוות ולימוד תורה ישנו את דרכיו.
משה מבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים מהשעבוד הנורא ולאחר חמישים ימים מהיציאה הם יקבלו תורה, כי כל המטרה שבורא עולם הוציא אותנו מארץ מצרים, היא שנלמד תורה ונקדש שם שמיים ברבים.
אוהב אותכם, ברי עוז
שבת שלום!
רמב"ן - מקוצר רוח ומעבודה קשה - לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.
בני ישראל נמצאים בשיא השעבוד בארץ מצרים ולאחר שהעבודה מוכבדת עליהם, ואז מגיע משה עם בשורת הגאולה הקרבה לבוא, קיימת התרגשות למשמע הבשורה למשך זמן קצר בקרב בני ישראל, אך הצער חוזר מייד והם נתפסים לייאוש ולהמשך העבודה הקשה. "האור - החיים הקדוש" מפרש מִקֹּצֶר רוּחַ – אולי כי לצד שלא היו בני תורה שמעו ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של האדם.
קצת קשה לצפות מבני ישראל כפי שהאורח חיים מפרש שיהיו בני תורה, נדמה לנו שהמושג מדבר רק על אותם שיושבים ולומדים תורה כל היום, נראה קצת רחוק מהמצב של בני ישראל וגם בימינו אנו רק חלק קטן מהעם שייך לבני התורה הלומדים תורה לשמה.
הסבר לכך הוא שבני תורה הם אותם אנשים שהתורה היא נר לרגלים, אורח החיים שלהם מתנהל ע"פ התורה הקדושה, גם אם הם לומדים חלק קטן מהיום או רק שעה בודדת, כל עוד החשיבה של אדם במהלך היום היא סביב התורה ומה שהתורה מצפה מאיתנו להתנהג ובצעדים שהוא מבצע בחייו הוא מבקש דעת תורה, אז הוא נקרא בן תורה גם אם הוא לא רשום בשום כולל.
זה איפה הסוד: השתתפות בשיעור תורה משרה רוגע, לימוד התורה מביא לשלווה! לימוד גמרא מביא אושר! לימוד הלכה מביא שמחה אמיתית! הבאת חברים נוספים לשיעור מביא שכר רב מאוד!
יהודי הלוקח עול תורה ומצוות על עצמו רק אז הוא יכול לקבל את בשורת הגאולה.
בני ישראל היו במהלך שיעבוד פיזי ולא היה להם את הזמן ואת הרצון לחשוב, הדברים של משה היו משמחים ומחזקים, אבל הדבר דומה לאדם שבא לכנס שבו נתנו רבנים חשובים דרשות והדברים נכנסו לליבו וחיזקו אותו אבל לא גרמו לשינויי אורח חייו, אם הוא היה לומד תורה באופן קבוע הדבר היה גורם לשינויי בכך שהכנס היה גורם לו להוסיף ללימודו, כי אין לך דבר שיכול לשנות ולהשפיע על חייו של אדם מקצה לקצה זולת לימוד תורה, שום טיפול פסיכולוגי לא יכול לגרום לשינויי הרגלי התנהגות של אדם באותה רמה שתביא לימוד של חצי שעה מוסר ביום .
משה מבשר את הגאולה אבל בני ישראל חוזרים לעבודה הקשה, הם כל כך שקועים בעבודה שאין להם את היכולת להוציא דברים אל הפועל והם נופלים שוב לתוך ייאוש .
בימנו אנו נמצאים בשעבוד רוחני, משועבדים לעבודה הקשה ולתרבות המערבית שנמצאת בכל פינה, שמדברים עם אדם על חשיבות קביעת עיתים לתורה, הוא מסכים ומבין ואף מביע נכונות ללמוד תורה, אבל אנשים שקועים בעצמם ובעבודה הקשה, רבים אומרים אין לי זמן ! השאלה האם באמת אין לאותו אדם זמן? כמה רגעים ביום אדם מבזבז על שיחות טלפון ריקניות, קריאת עיתונים, האזנה לאמצעי תקשורת? אם אותו אדם יפנה קצת זמן יראה שהדבר אפשרי.
המשנה באבות פרק ג' אומרת: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ."
מי שעובד קשה ובכל זאת משתדל לפנות לעצמו שעה אחת ביום של לימוד, יורדים ממנו דברים רבים וגם אם הוא עובד קשה הוא זוכה לעזרה משמיים בעבודתו כך שהוא יוכל להספיק שיעור, לעומת זאת אדם שאומר אין לי זמן! בודקים אותו משמים ורואים שאם הוא היה רוצה יש לו באמת זמן, אז דואגים שלא יהיה לו זמן בכך שמשמיים יהיו לו מטלות נוספות בחייו בצורה של יסוריים אחרים .
רק שאדם קובע עיתים לתורה בקביעות מידי יום ומתמיד,רק אז הוא זוכה לראות ישועות כי אין לך דבר גדול מלימוד התורה.
ישנם רבים שרצים מכנס לכנס, ומקבר צדיקים אחד לאחר, ממקובל למקובל,ומבקשים ברכות וישועות, אבל התורה אומרת בספר דברים:
"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - היבטים רבים קיימים לפסוק המיוחד הזה. אחד מהם הוא האופטימיות הרבה הטמונה בו. פסוק זה מצהיר למעשה כי הכל אפשרי. אין התורה מציבה יעדים שאינם ניתנים להשגה, ואין היא מעמידה מטרות שהן למעשה בלתי אפשריות. היעדים הם יעדים קרובים, והעיקר טמון בראש ובראשונה בהכרה של האדם כי אפשרות השינוי נמצאת בתוכו - בפיו ובלבבו.
ולא קמעות ולא סגולות יוציאו אדם מהקשיים שלו בחיים, אלא רק קיום תורה ומצוות ולימוד תורה ישנו את דרכיו.
משה מבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים מהשעבוד הנורא ולאחר חמישים ימים מהיציאה הם יקבלו תורה, כי כל המטרה שבורא עולם הוציא אותנו מארץ מצרים, היא שנלמד תורה ונקדש שם שמיים ברבים.
אוהב אותכם, ברי עוז
שבת שלום!