יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

פרשת וַיְחִי

בפרשתנו יעקב אבינו מדבר עם בניו סמוך למיתתו, בדבריו הוא מברך את בניו ומנסה לאמור להם את העתיד הצפוי, אך הצער שתוקף אותו בזמן שהוא רואה את הצרות שעם ישראל עתיד לעבור גורם לשכינה להסתלק ממנו, יעקב אומר שמע ישראל ובניו אומרים מייד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוא מתחיל לברך את בניו, הוא מציין את כל אחד מהם ואת שורש נשמתו ומה עתידה להיות תרומתו לכלל העם.

הברכות מתחילות ע"פ סדר הולדת בניו ולמעשה הברכות של הבנים הראשונים ראובן, שמעון ולוי, מתארות את הסיבות לכך שנלקחה מהבנים הראשונים את הזכויות שע"פ ההיגיון היו אמורים לקבל, אך למרות זאת הם מבורכים ומתוך מעשיהם הלא טובים שגרמו להם להפסיד הרבה, הם זוכים שברכתם תאפשר להם לעשות תשובה על מעשים ובכל זאת להיות חלק חשוב מעם ישראל.

יעקב מסביר לראובן שאת מעשיו הלא נכונים עליו לזקוף, לזכותו בלבד ולא לייחס את תכונותיו הלא טובות כאילו הם באו בירושה מיעקב אבינו, יעקב מסביר לראובן שהוא שמר את עצמו ואת בריתו לפני הולדת ראובן

והכעס הרגעי של ראובן גרם לו לאבד אפשרות למעלה של מלכות ושל כהונה, ראובן מתברך בהצלחה במקום שהוא פגם והוא זוכה לברכת

"יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", מכיוון שראובן וגד היו בראש כח החלוץ שלחם את מלחמות ישראל בכיבוש הארץ, זכו בני ראובן להתברך בכמות גדולה של לוחמים טובים ואמיצים ובמקום לזכות להצלחה בדרך הרוח הקב"ה בירך אותם בהצלחה בדרך הכח ודאג שהם יהיו רבים ואמיצים וכך יוכלו לנצח בקרבות המצפים להם, והכל במטרה ללמד את ראובן שאת הכח ואת העז צריך לדעת מתי ואיפה להשתמש.

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם (מט, ה)"

יעקב מזכיר לשמעון ולוי את המעשה הקשה שלהם בזה שהם הרגו את בני העיר שכם, אומנם הם עשו מעשה שלמראית עין  נראה חשוב בכך שהם דאגו לכבוד אחותם אך לא זו הדרך שיעקב היה רוצה שבניו יטפלו בנושא,המילה אחים יש בה את האותיות חם, חמימות המוח והגוף גרמה להם לעשות את המעשה הקשה ואז יעקב אומר " אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל(מט,ז)"

הוא דאג להפרדה בן האחים, שלוי יהיה מפוזר בין השבטים ואותם אנשים עם מזג חם לא היו רבים בעם, כי אם השבט היה ביחד כולם היו חמי מזג והדבר היה לא טוב, ואת שמעון הוא פיזר בשבט יהודה בתקווה שאת קשיחות העורף שלו הוא ישמש ללימוד התורה, ואכן מלמדי התורה באו משבט שמעון ולכן בברכת יהודה שהוא שבט המלכות מובא הפסוק:

"לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (מט,י)" המילה מחוקק היא מילה נרדפת לסופר, שבט יהודה לא יכול להתקיים ללא לימוד התורה של שמעון, להראות לנו את חשיבותו של שבט שמעון בעם ישראל וגם שהפצתם של שני השבטים נעשתה בדרך של כבוד מצד יעקב אבינו.

"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל (מט,כז)"

על ברכתו של בנימין מקשה שאלה פרשן התורה "הכלי יקר", הדימוי לזאב שטורף ואוכל בבוקר ובערב מחלק שלל? נראה קצת מוזר שבעל חיים יאכל ארוחת בוקר ובערב יחלק את הנותר לאחרים?

הוא מסביר שזה משל לאדם, שמה שהוא אוכל בבוקר בהיתר ולא מן הגזול הדבר מועיל לו ולטובתו ולעומת זאת שאדם גוזל וחומס רכוש בדרך כלל הדבר נעשה בערב בהסתר, מתקיים בו הפסוק " וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" בערוב ימיו הוא יחלק את הרכוש שנותר לו לאחרים כי במותו הוא לא יוכל לקחת כלום, והברכה היא בבוקר שאדם עמל על האוכל שהוא באמת זקוק לו ומהלחם שהוא אוכל ביום זו ההנאה שלו, הדחף להשיג עוד רכוש מביא אותו למצב שבסוף ימיו הוא אינו נהנה ממה שהוא נלחם עליו והוא נאלץ להוריש את כל רכושו לבניו ואף אם אשתו תתחתן שוב בעלה החדש הוא זה שייהנה מהעמל שלו, להראות לנו שהמאמץ שלנו בחיי היום יום בנושא פרנסה צריך להיות רק לצורך המחייה הבסיסית וכל מאמץ מיותר רק מתיש אותנו ואף לא נותן לנו ליהנות ממה שיש לנו וגורם לכך שנותיר לאחרים ליהנות מפרי עמלנו.

שבת שלום!

אין תגובות: