"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (לח, ח)
בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.
הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.
הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.
משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.
כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו'.
עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.
לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .
אנו בימים אלו לומדים את הלכות הפסח, ומתחלים בהכנות לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה, ההלכות הם רבות ומתייחסות לאופן הכשרת הכלים, סדר ליל הפסח , התפילות וכ"ו, הציווי לאכול כזית מצה בליל הסדר הוא מן התורה וישנם מנהגים שונים בחג , וכל עדה נוהגת ע"פ המסורת שלה בצורת ניהול ליל הסדר והמאכלים השונים, אך הציווי העיקרי בליל הסדר הוא וזו היא מטרת החג," וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם(יג,ח)", כל אדם חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, אם אין לו ילדים הוא מספר לאשתו, וכל אחד חייב לספר גם אם הוא ראש ישיבה שיודע את הסיפור וכל המדרשים, כל אדם חייב לספר את הסיפור של יציאת מצרים בצורה מלאה וככל שהוא יאריך בדבר הרי זה משובח ולכן על כל אדם להתכונן לחג ולקרוא מדרשים על ההגדה.
תמיד ביום הכיפורים לאחר תחילת הצום אבי היה מתחיל לספר לנו את הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני יותר מ 35 שנה, הסיפורים הם ידועים, איך בשעה 14:00 נשמעה צפירה בכל הארץ ולקחו את אבי ללחימה שהתחילה ברמה הסורית והסתיימה בקילומטר המאה ואחד במצרים, הסיפורים על הקרבות הקשים חוזרים על עצמם מידי שנה, ואני יודע אותם כבר בע"פ, אבל כל שנה מחדש הסיפורים מקבלים נופך אחר, אז בהיותי ילד קטן לא הבנתי מה זה בדיוק מלחמה, לאחר כמה שנים הבנתי איפה נמצאת מצרים, איפה זה רמת הגולן, והשנה שאלתי את אבי (אני בעצמי אבא לילדים) איך בדיוק אימא הסתדרה לבד עם ילדים קטנים, ממה הם התפרנסו באותם ימים, באיזה כלי נשק השתמשו באותה לחימה, למה הוא שוחרר מהלחימה רק לאחר חצי שנה? וכ"ו.
היום לאחר כל השנים אני יכול לראות בדמיוני איך נראתה המלחמה הקשה ההיא באותם ימים, כך בליל הסדר חייבים לספר שוב ושוב את אותם דברים ולפרט "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים", כך אדם יכול להבין את גודל הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, אני בזכות הסיפורים של אבא שלי הבנתי כמה הקב"ה שמר עליו מכל צרה ומכל פגע והיום אני זוכה לכתוב את הדברים, וסיפור הנס שנעשה לאבותינו במצרים בתורה מפורטת מביא לידי חיזוק באמונה בקב"ה.
כשאבא יושב עם הילדים ולא משנה מה גילם ומספר להם על החסדים שבורא עולם עשה איתנו אין דבר גדול מזה שמחזק אותנו באמונה ונותן לנו מטען רוחני מהחג הזה לשאר ימות השנה.
שבת שלום!
בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.
הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.
הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.
משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.
כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו'.
עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.
לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .
פסח
אנו בימים אלו לומדים את הלכות הפסח, ומתחלים בהכנות לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה, ההלכות הם רבות ומתייחסות לאופן הכשרת הכלים, סדר ליל הפסח , התפילות וכ"ו, הציווי לאכול כזית מצה בליל הסדר הוא מן התורה וישנם מנהגים שונים בחג , וכל עדה נוהגת ע"פ המסורת שלה בצורת ניהול ליל הסדר והמאכלים השונים, אך הציווי העיקרי בליל הסדר הוא וזו היא מטרת החג," וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם(יג,ח)", כל אדם חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, אם אין לו ילדים הוא מספר לאשתו, וכל אחד חייב לספר גם אם הוא ראש ישיבה שיודע את הסיפור וכל המדרשים, כל אדם חייב לספר את הסיפור של יציאת מצרים בצורה מלאה וככל שהוא יאריך בדבר הרי זה משובח ולכן על כל אדם להתכונן לחג ולקרוא מדרשים על ההגדה.
תמיד ביום הכיפורים לאחר תחילת הצום אבי היה מתחיל לספר לנו את הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני יותר מ 35 שנה, הסיפורים הם ידועים, איך בשעה 14:00 נשמעה צפירה בכל הארץ ולקחו את אבי ללחימה שהתחילה ברמה הסורית והסתיימה בקילומטר המאה ואחד במצרים, הסיפורים על הקרבות הקשים חוזרים על עצמם מידי שנה, ואני יודע אותם כבר בע"פ, אבל כל שנה מחדש הסיפורים מקבלים נופך אחר, אז בהיותי ילד קטן לא הבנתי מה זה בדיוק מלחמה, לאחר כמה שנים הבנתי איפה נמצאת מצרים, איפה זה רמת הגולן, והשנה שאלתי את אבי (אני בעצמי אבא לילדים) איך בדיוק אימא הסתדרה לבד עם ילדים קטנים, ממה הם התפרנסו באותם ימים, באיזה כלי נשק השתמשו באותה לחימה, למה הוא שוחרר מהלחימה רק לאחר חצי שנה? וכ"ו.
היום לאחר כל השנים אני יכול לראות בדמיוני איך נראתה המלחמה הקשה ההיא באותם ימים, כך בליל הסדר חייבים לספר שוב ושוב את אותם דברים ולפרט "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים", כך אדם יכול להבין את גודל הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, אני בזכות הסיפורים של אבא שלי הבנתי כמה הקב"ה שמר עליו מכל צרה ומכל פגע והיום אני זוכה לכתוב את הדברים, וסיפור הנס שנעשה לאבותינו במצרים בתורה מפורטת מביא לידי חיזוק באמונה בקב"ה.
כשאבא יושב עם הילדים ולא משנה מה גילם ומספר להם על החסדים שבורא עולם עשה איתנו אין דבר גדול מזה שמחזק אותנו באמונה ונותן לנו מטען רוחני מהחג הזה לשאר ימות השנה.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה