"כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ". (כב, כא)
יש מי שחושב שהחוקים החברתיים הם המצאה של המאה האחרונה , ותוצאה ישירה של מהפכות חברתיות שהתרחשו בתחילת המאה שעברה, החוקים החברתיים והמוסדות שעוזרים לחלשים התפתחו במדינה מאז שהיא קמה לפני 60 שנה, אבל התחשבות בחלשים שבחברה אלו החוקים הראשונים שקיבלו בני ישראל במדבר. הנושא של חוקי עבד עברי בא להסביר לנו שיש מצב שבו אדם הגיע למצב כלכלי קשה עד שהוא נהפך לעבד לאדם אחר, היחס לעבד מצד הבעלים שלו הוא שונה, לא כל עבודה העבד העברי אמור לעשות, סגנון הדיבור והיחס אליו צריך להיות עדין ומתחשב עד אשר הוא אומר " אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי", איזה עבד יאהב את הבעלים שלו כך שיגיע למצב שהוא רוצה להישאר עבד מעבר לזמן הקצוב לו, רק עבד שמקבל יחס וכבוד מצד הבעלים שפועל ע"פ ההלכה שרגישה לחלשים בחברה.
התורה מדברת על כל אותם יתומים ואלמנות שהם במצב מאוד קשה ועוד הרמב"ם מוסיף (דעות ו,י) שאפילו באלמנתו של מלך ויתומיו יש להיזהר , למרות שלמראית העין אלמנה של מלך היא לא נראת מסכנה לפחות מהבחינה הכספית והיא די "מסודרת", אבל רק בורא עולם יודע מה גודל הצער של אותם יתומים ואלמנות וכמה גודל הכאב שלהם.
"'כל אלמנה ויתום לא תענון', ר' יוסי אומר למה אהב יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר: 'אבי יתומים ודיין אלמנות'. לכן דין הגוזל יתומים ואלמנות כאילו גוזל לקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר: 'וחרה אפי והרגתי אתכם'" (שמות רבה).
הקב"ה הוא אבי היתום יותר מכל אדם אחר כי עיניו של היתום נשואות אליו בלבד אין ליתום אב חי לפנות אליו ולכן הוא תמיד דיבורו כלפי שמיים. מי שאצלו הקריאה אל הקב"ה היא טבע, והקב"ה הוא האב והאם המרחמים, אזי קריאתו בוקעת את הרקיעים ומגיעה הישר לכסא הכבוד.
ולכן התורה מצווה אותנו במצווה שסימנה סה בתרי"ג המצוות, להתייחס בצורה יפה כלפי היתומים והאלמנות לדבר איתם בכבוד ובנחת ושהמשא ומתן איתם יהיה בדרך כבוד ואם נתנו להם משהוא אסור לנו להתחרט על כך, יש להתייחס בצורה עדינה ביותר כי הם הכי קרובים לבורא עולם בתפילתם ואוי למי שמצער אותם חלילה .
יהודי אחד ביקש מאחד מגדולי ישראל שיתפלל עליו שבניו יצליחו בלימודם בישיבה, הרב אמר לו תיגש ותבקש מהאלמנה הפלונית שתתפלל עליך , כי תפילתה מגיעה עד כסא הכבוד וכל זאת מתוך הקושי וצער שהיא נמצאת, כי מי שמתפלל מעמקי ליבו תפילתו נשמעת.
אם חלילה אדם אינו נזהר בכבודם, הקב"ה בעצמו תובע את עלבונם כי אין מי שיגן עליהם מלבד בורא עולם, במידה ואדם פגע באלמנה הקב"ה יגרום לכך שאשתו תגיע למצב הזה והוא ימות במלחמה, ואם האישה פוגעת באלמנה בורא עולם ידאג לכך שהיא תמות ובעלה יתחתן שוב ואשתו החדשה תתעלל בבניה כשם שהיא ציערה את האלמנה. כמו בסיפור של חנה ופנינה , שפנינה ציערה אותה ולמרות שהדבר היה לשם שמים, היא נענשה בכך שכל ילדיה מתו רק בגלל הצער שנעשה לאלמנה.
עוד מובאת בשם חז"ל האמרה ""היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פא ע"א)
לפיה הפוטנציאל הרוחני איננו תלוי במצב הכלכלי של ההורים, וחובה על החברה לסייע לילדים שמצבם הכלכלי של הוריהם קשה, ולאפשר להם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם לטובתם ולטובת החברה כולה, כי דווקא מתוך הקושי צומחת הערכה לחשיבות לימוד התורה ואהבת הלימוד, דבר שמביא לכך שהלומד תורה מתוך קושי זוכה לגלות חידושים רבים בתורה, וגדולי ישראל רבים היו יתומים, והמפורסם שבהם היה האמורה אַבַּיֵּי. הוא היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביו, כייליל, מת בעת שאמו הייתה בהיריון, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני . קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: "אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם".
ולכן עלינו תמיד לכבד ולהתייחס בצורה העדינה ביותר ליתומים ולאלמנות ושאנו משמחים אותם וזוכים להתברך מהם אנו מתברכים ישרות מהקב"ה.
שבת שלום!
יש מי שחושב שהחוקים החברתיים הם המצאה של המאה האחרונה , ותוצאה ישירה של מהפכות חברתיות שהתרחשו בתחילת המאה שעברה, החוקים החברתיים והמוסדות שעוזרים לחלשים התפתחו במדינה מאז שהיא קמה לפני 60 שנה, אבל התחשבות בחלשים שבחברה אלו החוקים הראשונים שקיבלו בני ישראל במדבר. הנושא של חוקי עבד עברי בא להסביר לנו שיש מצב שבו אדם הגיע למצב כלכלי קשה עד שהוא נהפך לעבד לאדם אחר, היחס לעבד מצד הבעלים שלו הוא שונה, לא כל עבודה העבד העברי אמור לעשות, סגנון הדיבור והיחס אליו צריך להיות עדין ומתחשב עד אשר הוא אומר " אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי", איזה עבד יאהב את הבעלים שלו כך שיגיע למצב שהוא רוצה להישאר עבד מעבר לזמן הקצוב לו, רק עבד שמקבל יחס וכבוד מצד הבעלים שפועל ע"פ ההלכה שרגישה לחלשים בחברה.
התורה מדברת על כל אותם יתומים ואלמנות שהם במצב מאוד קשה ועוד הרמב"ם מוסיף (דעות ו,י) שאפילו באלמנתו של מלך ויתומיו יש להיזהר , למרות שלמראית העין אלמנה של מלך היא לא נראת מסכנה לפחות מהבחינה הכספית והיא די "מסודרת", אבל רק בורא עולם יודע מה גודל הצער של אותם יתומים ואלמנות וכמה גודל הכאב שלהם.
"'כל אלמנה ויתום לא תענון', ר' יוסי אומר למה אהב יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר: 'אבי יתומים ודיין אלמנות'. לכן דין הגוזל יתומים ואלמנות כאילו גוזל לקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר: 'וחרה אפי והרגתי אתכם'" (שמות רבה).
הקב"ה הוא אבי היתום יותר מכל אדם אחר כי עיניו של היתום נשואות אליו בלבד אין ליתום אב חי לפנות אליו ולכן הוא תמיד דיבורו כלפי שמיים. מי שאצלו הקריאה אל הקב"ה היא טבע, והקב"ה הוא האב והאם המרחמים, אזי קריאתו בוקעת את הרקיעים ומגיעה הישר לכסא הכבוד.
ולכן התורה מצווה אותנו במצווה שסימנה סה בתרי"ג המצוות, להתייחס בצורה יפה כלפי היתומים והאלמנות לדבר איתם בכבוד ובנחת ושהמשא ומתן איתם יהיה בדרך כבוד ואם נתנו להם משהוא אסור לנו להתחרט על כך, יש להתייחס בצורה עדינה ביותר כי הם הכי קרובים לבורא עולם בתפילתם ואוי למי שמצער אותם חלילה .
יהודי אחד ביקש מאחד מגדולי ישראל שיתפלל עליו שבניו יצליחו בלימודם בישיבה, הרב אמר לו תיגש ותבקש מהאלמנה הפלונית שתתפלל עליך , כי תפילתה מגיעה עד כסא הכבוד וכל זאת מתוך הקושי וצער שהיא נמצאת, כי מי שמתפלל מעמקי ליבו תפילתו נשמעת.
אם חלילה אדם אינו נזהר בכבודם, הקב"ה בעצמו תובע את עלבונם כי אין מי שיגן עליהם מלבד בורא עולם, במידה ואדם פגע באלמנה הקב"ה יגרום לכך שאשתו תגיע למצב הזה והוא ימות במלחמה, ואם האישה פוגעת באלמנה בורא עולם ידאג לכך שהיא תמות ובעלה יתחתן שוב ואשתו החדשה תתעלל בבניה כשם שהיא ציערה את האלמנה. כמו בסיפור של חנה ופנינה , שפנינה ציערה אותה ולמרות שהדבר היה לשם שמים, היא נענשה בכך שכל ילדיה מתו רק בגלל הצער שנעשה לאלמנה.
עוד מובאת בשם חז"ל האמרה ""היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פא ע"א)
לפיה הפוטנציאל הרוחני איננו תלוי במצב הכלכלי של ההורים, וחובה על החברה לסייע לילדים שמצבם הכלכלי של הוריהם קשה, ולאפשר להם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם לטובתם ולטובת החברה כולה, כי דווקא מתוך הקושי צומחת הערכה לחשיבות לימוד התורה ואהבת הלימוד, דבר שמביא לכך שהלומד תורה מתוך קושי זוכה לגלות חידושים רבים בתורה, וגדולי ישראל רבים היו יתומים, והמפורסם שבהם היה האמורה אַבַּיֵּי. הוא היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביו, כייליל, מת בעת שאמו הייתה בהיריון, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני . קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: "אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם".
ולכן עלינו תמיד לכבד ולהתייחס בצורה העדינה ביותר ליתומים ולאלמנות ושאנו משמחים אותם וזוכים להתברך מהם אנו מתברכים ישרות מהקב"ה.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה