"וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". (כ, כא)
בסוף הפרשה אנו קוראים על 2 מצוות נוספות במסגרת תרי"ג המצוות שבתורה ,הציווי לבנות מזבח אבנים שלא יגע בהן ברזל ושלא יהיו אבנים שנעצבו באמצעות כלי ברזל, את האבנים למזבח יש להביא כמו שאמרו חז"ל (במסכת מדות ג ד) מן בתולת הקרקע או מן הים הגדול, ומספיק שנגעה ברזל באחת מן האבנים המזבח עצמו היה נפסל לשימוש, למה ישנה התעקשות על צורת בניית המזבח? למה למנוע בנייה באמצעות ברזל?
רש"י משיב: ותחללה - היא מלמדת שאם הנפת עליה ברזל חללת שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך, ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.
המטרה של המזבח היא הקרבת קורבנות לפני בורא עולם ולא בדרך בה אנו מקריבים אחרים במקומנו, כל המטרה של הקורבן היא להביע חרטה על מעשה וכדי שהחרטה תהיה מלאה עלינו לטהר בראשונה את המחשבה שלנו ולהקריב מעצמנו והמזבח הוא נמוך ונעשה מדברים גשמים להסביר לנו שדבר ראשון כדי לכפר על המעשים שלנו עלינו להנמיך את עצמנו ושאנו מקדשים דבר גשמי והופכים אותו לרוחני .כשדבר גשמי צריך לשים לב שאין בו אפילו סימן המנגד את המטרה שלנו, והתחלה של הקרבת קורבן היא בפינו שאנו מביעים דבר ראשון חרטה בפינו ורק אז מקריבים את הקורבן וגם בבדיקת כשרות הקורבן בודקים אם אין בה פגם ובמיוחד בפה, כי אם יש לו פגם פיזי בפה הוא פסול, ללמד אותנו שהפגם העיקרי של האדם הוא בפיו, אתה יכול לראות אדם נמוך מאוד גדול בתורה וההפך, שמן או רזה אותנו לא מעניין איך נראה האדם שמדבר דברי תורה אלא מה שיוצא מפיו לעומת זאת הגויים חשוב להם שהקורבן יראה יפה בלבד ובלי להתייחס לתוכן כי אין להם כוונה אמיתי בהקרבת קורבנות אלא דבר סמלי בלבד. הגויים לא מקבלים בהבנה שום קורבן שמוקרב מלבד קורבן "עולה" שהוא קורבן שנשרף איך שהוא שלא כמו קורבנות אחרים שהכוהנים אוכלים או שאר בני העם, הם לא מצליחים להבין שניתן לקדש דבר חומרי ולהפוך אותו לרוחני, ולכן הר סיני לאחר מעמד מתן תורה חזר לצורה הרגילה שלו כי פסקה בו הקדושה, כי רק שאדם יודע לקדש את החומר הדבר הופך לרוחני, אנו יכולים לראות זאת בחיי היום יום שאדם מגיע לכותל המערבי גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות הוא מרגיש קדושה, מדובר רק בחלק קטן מבית המקדש ולמראית עין דבר גשמי בלבד קיר של לבנים, אבל התפילות ודברי התורה שנאמרים במקום נותנים את החיות הרוחנית למקום.
"וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". (כ, כב)
עוד מובא הציווי שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו(ספר החינוך), באותם ימים הביגוד היה שונה מהיום ועליה בצורה של פסיעות גסות הייתה גורמת לחשיפת אבריו המוצנעים של האדם ולכן המצווה היא שלא לפסוע פסיעות גסות עליה להקרבת קורבן למזבח תתבצע בצורה צנועה כך אדם לא יחשוף חלילה את אבריו המוצנעים ולכן לכוהנים נתפרו מכנסי בד מיוחדים לעבודת הקדוש, ורש"י מוסיף: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.
אלו הפסוקים המסיימים את הפרשה המיוחדת שלנו בה בני ישראל זוכים לקבל את עשרת הדברות , למראית העין הדבר נראה קצת לא שייך לפרשה ואולי שולי , אבל הציווי הזה מייד לאחר שנאמרים עשרת הדיברות בא לומר לנו שכדי לקיים את עשרת הדברות הדבר צריך להיות בצורה שלמה לשם שמיים וללא גאווה ולשים לב לפרטים הקטנים וגם שאנו עושים דבר שנראה חשוב לראות שהוא לא פוגע באחרים , והמטרה של המצוות היא שנדע לשבר את עצמנו ולהוריד מהגאווה שלנו ולהבין שכל מטרת קיום המצוות היא לתקן אותנו, וכדי שקורבן יהיה שלם ויעלה לפני הבורא בצורה שלמה עלינו לשבר בראשונה את מידת הגאווה כפי שאמר ה"נעם אלימלך" כאשר אדם מתגאה ומתפאר במעלותיו, מתגלים על ידי כן חסרונותיו. בגאותו הריהו חושף לעיני הכול את מומו ושטותו.
שבת שלום!
בסוף הפרשה אנו קוראים על 2 מצוות נוספות במסגרת תרי"ג המצוות שבתורה ,הציווי לבנות מזבח אבנים שלא יגע בהן ברזל ושלא יהיו אבנים שנעצבו באמצעות כלי ברזל, את האבנים למזבח יש להביא כמו שאמרו חז"ל (במסכת מדות ג ד) מן בתולת הקרקע או מן הים הגדול, ומספיק שנגעה ברזל באחת מן האבנים המזבח עצמו היה נפסל לשימוש, למה ישנה התעקשות על צורת בניית המזבח? למה למנוע בנייה באמצעות ברזל?
רש"י משיב: ותחללה - היא מלמדת שאם הנפת עליה ברזל חללת שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך, ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.
המטרה של המזבח היא הקרבת קורבנות לפני בורא עולם ולא בדרך בה אנו מקריבים אחרים במקומנו, כל המטרה של הקורבן היא להביע חרטה על מעשה וכדי שהחרטה תהיה מלאה עלינו לטהר בראשונה את המחשבה שלנו ולהקריב מעצמנו והמזבח הוא נמוך ונעשה מדברים גשמים להסביר לנו שדבר ראשון כדי לכפר על המעשים שלנו עלינו להנמיך את עצמנו ושאנו מקדשים דבר גשמי והופכים אותו לרוחני .כשדבר גשמי צריך לשים לב שאין בו אפילו סימן המנגד את המטרה שלנו, והתחלה של הקרבת קורבן היא בפינו שאנו מביעים דבר ראשון חרטה בפינו ורק אז מקריבים את הקורבן וגם בבדיקת כשרות הקורבן בודקים אם אין בה פגם ובמיוחד בפה, כי אם יש לו פגם פיזי בפה הוא פסול, ללמד אותנו שהפגם העיקרי של האדם הוא בפיו, אתה יכול לראות אדם נמוך מאוד גדול בתורה וההפך, שמן או רזה אותנו לא מעניין איך נראה האדם שמדבר דברי תורה אלא מה שיוצא מפיו לעומת זאת הגויים חשוב להם שהקורבן יראה יפה בלבד ובלי להתייחס לתוכן כי אין להם כוונה אמיתי בהקרבת קורבנות אלא דבר סמלי בלבד. הגויים לא מקבלים בהבנה שום קורבן שמוקרב מלבד קורבן "עולה" שהוא קורבן שנשרף איך שהוא שלא כמו קורבנות אחרים שהכוהנים אוכלים או שאר בני העם, הם לא מצליחים להבין שניתן לקדש דבר חומרי ולהפוך אותו לרוחני, ולכן הר סיני לאחר מעמד מתן תורה חזר לצורה הרגילה שלו כי פסקה בו הקדושה, כי רק שאדם יודע לקדש את החומר הדבר הופך לרוחני, אנו יכולים לראות זאת בחיי היום יום שאדם מגיע לכותל המערבי גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות הוא מרגיש קדושה, מדובר רק בחלק קטן מבית המקדש ולמראית עין דבר גשמי בלבד קיר של לבנים, אבל התפילות ודברי התורה שנאמרים במקום נותנים את החיות הרוחנית למקום.
"וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". (כ, כב)
עוד מובא הציווי שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו(ספר החינוך), באותם ימים הביגוד היה שונה מהיום ועליה בצורה של פסיעות גסות הייתה גורמת לחשיפת אבריו המוצנעים של האדם ולכן המצווה היא שלא לפסוע פסיעות גסות עליה להקרבת קורבן למזבח תתבצע בצורה צנועה כך אדם לא יחשוף חלילה את אבריו המוצנעים ולכן לכוהנים נתפרו מכנסי בד מיוחדים לעבודת הקדוש, ורש"י מוסיף: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.
אלו הפסוקים המסיימים את הפרשה המיוחדת שלנו בה בני ישראל זוכים לקבל את עשרת הדברות , למראית העין הדבר נראה קצת לא שייך לפרשה ואולי שולי , אבל הציווי הזה מייד לאחר שנאמרים עשרת הדיברות בא לומר לנו שכדי לקיים את עשרת הדברות הדבר צריך להיות בצורה שלמה לשם שמיים וללא גאווה ולשים לב לפרטים הקטנים וגם שאנו עושים דבר שנראה חשוב לראות שהוא לא פוגע באחרים , והמטרה של המצוות היא שנדע לשבר את עצמנו ולהוריד מהגאווה שלנו ולהבין שכל מטרת קיום המצוות היא לתקן אותנו, וכדי שקורבן יהיה שלם ויעלה לפני הבורא בצורה שלמה עלינו לשבר בראשונה את מידת הגאווה כפי שאמר ה"נעם אלימלך" כאשר אדם מתגאה ומתפאר במעלותיו, מתגלים על ידי כן חסרונותיו. בגאותו הריהו חושף לעיני הכול את מומו ושטותו.
שבת שלום!
תגובה 1:
יישר כוח ברי. השם יברך אותך!
הוסף רשומת תגובה