"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם." (כא, א)
רש"י - ואלה המשפטים - כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש. לאחר שבפרשה הקודמת משה נפגש עם יתרו ועם ישראל,ומקבל את עשרת הדיברות , יש מעין הפסקה בהמשך הסיפור הכרונולוגי של קורות עם ישראל במדבר ובפרשה שלנו,ובפרשות הבאות ישנם ציווים והלכות לבני ישראל.
בפרשה שלנו בני ישראל מקבלים את המצות הראשונות לאחר עשרת הדיברות, פרשת משפטים עוסקת ברובה במשפט עברי, בדינים ובהלכות הנוגעות ליחסים משפטיים בין אדם לחברו. הסמיכות של הפרשה שלנו לפרשת הקודמת באה להציג את החוקים שנאמרו כאן ועוסקים בהלכות של בן-אדם לחברו, לבין 'עשרת הדיברות' נועדו על מנת להדגיש את חשיבות של אותם מצוות 'בן אדם' לחברו, שהם שקולות לעשרת הדיברות.
בכלל יש לציין שהמצוות הראשונות של בני ישראל שמקבלים הם לגבי היחס שצריך להתייחס לעבד , להזכיר לנו שבני ישראל למרות כל הניסים, לפני תקופה קצרה היו עבדים וכיום העם עבדים של הקב"ה, וכשם שהקב"ה מתנהג בצורה טובה עם עבדיו גם אנו צריכים להתנהג בהתאם.התורה מצווה אותנו בראשונה את דיני עבד העברי מכיוון ש"דרך ארץ קַדְמָה לתורה" היא אִמרָה של חז"ל לפיה, אם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" - בנימוסים ובהליכות המקובלות בחברה שבה הוא חי - לא ניתן ללמד אותו תורה ומצוות. על פי תפישת היהדות, התורה אינה מדע ככל המדעים, אלא מקיפה את הליכות חייו של אדם מישראל: בביתו וביחסו עם הציבור הסובב אותו. כאשר האדם אינו נוהג בדרך ארץ עם הבריות, הוא עלול לקיים בדרך לקויה את מצוות התורה והנהגות ההלכה היהודית. לכן, כאשר לומדים תורה ומצוות יש להדגיש את חשיבות הצורך לקיום יחסי אנוש עם בני האדם עימם יבוא האדם בקשר ישיר, ודרך ארץ כפי הציבור הסובב אותו וכי רק אדם שיודע להתנהג עם הסובבים אותו בצורה יפה יוכל לקבל את התורה ולהבין אותה ולעלות במעלות התורה.
לא במקרה אנו מציינים השבוע את יום השנה להסתלקותו של רבי ישראל סלנטר , שהיה מגדולי ישראל והוא היה המייסד של תנועת המוסר שקמה ביהדות אירופה במאה ה-19, רבי ישראל נפטר בשבוע הזה שאנו קוראים את הפרשה , הוא היה מוכיח את הרבים בכל מה שקשור להתחשבות באחר ולעזרה לזולת. באחת מן השבתות הוא כינס את כל העשירים בעיר בשבת פרשת משפטים, ופנה לכל אחד מהם בתקיפות ותיאר איך כל אחד מהם "מחמיר" במצוות שונות ואף רוכש תפילין מהודרות ולעומת זאת עובר על מצוות התורה בכך שהם לא עוזרים לעניים ואף עוברים על הפסוק "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן"(כב,כא). בכך שהם נמענים להלוות כסף לעזור לעניים ורק חושבים על עצמם, ללמד אותנו שזה טוב וחשוב להדר במצוות אבל אין הדבר מועיל, שמנגד אנו מתעלמים מן החלש בחברה. עם ישראל זכה לקבל את התורה, וכדי לקיים אותה חוקיה הראשונים מדברים בכל מה שקשור בלהתחשב בחלשים שבחברה, כי רק כך ניתן להגיע לשלמות, וחברה חזקה זו חברה שעוזרת לכולם ללא הבדל, וכל החוקים החברתיים שאנו מכירים היום כגון איסור הלנת שכר "ביומו תתן שכרו", הם חוקים מהתורה וקיימים לפני כל המהפכות שעבר העולם המודרני במאה השנים האחרונות, כי התורה בחוקיה דואגת לכולם ולחברה שווה וצודקת וקיום מצוות התורה צריך להיות תוך כדי הסתכלות על האחר ושאתה מסתכל על האחר ומתחשב בו אתה מתגבר על מידת הגאווה וכך אדם זוכה לקבל את התורה בשלמותה.
רש"י - ואלה המשפטים - כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש. לאחר שבפרשה הקודמת משה נפגש עם יתרו ועם ישראל,ומקבל את עשרת הדיברות , יש מעין הפסקה בהמשך הסיפור הכרונולוגי של קורות עם ישראל במדבר ובפרשה שלנו,ובפרשות הבאות ישנם ציווים והלכות לבני ישראל.
בפרשה שלנו בני ישראל מקבלים את המצות הראשונות לאחר עשרת הדיברות, פרשת משפטים עוסקת ברובה במשפט עברי, בדינים ובהלכות הנוגעות ליחסים משפטיים בין אדם לחברו. הסמיכות של הפרשה שלנו לפרשת הקודמת באה להציג את החוקים שנאמרו כאן ועוסקים בהלכות של בן-אדם לחברו, לבין 'עשרת הדיברות' נועדו על מנת להדגיש את חשיבות של אותם מצוות 'בן אדם' לחברו, שהם שקולות לעשרת הדיברות.
בכלל יש לציין שהמצוות הראשונות של בני ישראל שמקבלים הם לגבי היחס שצריך להתייחס לעבד , להזכיר לנו שבני ישראל למרות כל הניסים, לפני תקופה קצרה היו עבדים וכיום העם עבדים של הקב"ה, וכשם שהקב"ה מתנהג בצורה טובה עם עבדיו גם אנו צריכים להתנהג בהתאם.התורה מצווה אותנו בראשונה את דיני עבד העברי מכיוון ש"דרך ארץ קַדְמָה לתורה" היא אִמרָה של חז"ל לפיה, אם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" - בנימוסים ובהליכות המקובלות בחברה שבה הוא חי - לא ניתן ללמד אותו תורה ומצוות. על פי תפישת היהדות, התורה אינה מדע ככל המדעים, אלא מקיפה את הליכות חייו של אדם מישראל: בביתו וביחסו עם הציבור הסובב אותו. כאשר האדם אינו נוהג בדרך ארץ עם הבריות, הוא עלול לקיים בדרך לקויה את מצוות התורה והנהגות ההלכה היהודית. לכן, כאשר לומדים תורה ומצוות יש להדגיש את חשיבות הצורך לקיום יחסי אנוש עם בני האדם עימם יבוא האדם בקשר ישיר, ודרך ארץ כפי הציבור הסובב אותו וכי רק אדם שיודע להתנהג עם הסובבים אותו בצורה יפה יוכל לקבל את התורה ולהבין אותה ולעלות במעלות התורה.
לא במקרה אנו מציינים השבוע את יום השנה להסתלקותו של רבי ישראל סלנטר , שהיה מגדולי ישראל והוא היה המייסד של תנועת המוסר שקמה ביהדות אירופה במאה ה-19, רבי ישראל נפטר בשבוע הזה שאנו קוראים את הפרשה , הוא היה מוכיח את הרבים בכל מה שקשור להתחשבות באחר ולעזרה לזולת. באחת מן השבתות הוא כינס את כל העשירים בעיר בשבת פרשת משפטים, ופנה לכל אחד מהם בתקיפות ותיאר איך כל אחד מהם "מחמיר" במצוות שונות ואף רוכש תפילין מהודרות ולעומת זאת עובר על מצוות התורה בכך שהם לא עוזרים לעניים ואף עוברים על הפסוק "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן"(כב,כא). בכך שהם נמענים להלוות כסף לעזור לעניים ורק חושבים על עצמם, ללמד אותנו שזה טוב וחשוב להדר במצוות אבל אין הדבר מועיל, שמנגד אנו מתעלמים מן החלש בחברה. עם ישראל זכה לקבל את התורה, וכדי לקיים אותה חוקיה הראשונים מדברים בכל מה שקשור בלהתחשב בחלשים שבחברה, כי רק כך ניתן להגיע לשלמות, וחברה חזקה זו חברה שעוזרת לכולם ללא הבדל, וכל החוקים החברתיים שאנו מכירים היום כגון איסור הלנת שכר "ביומו תתן שכרו", הם חוקים מהתורה וקיימים לפני כל המהפכות שעבר העולם המודרני במאה השנים האחרונות, כי התורה בחוקיה דואגת לכולם ולחברה שווה וצודקת וקיום מצוות התורה צריך להיות תוך כדי הסתכלות על האחר ושאתה מסתכל על האחר ומתחשב בו אתה מתגבר על מידת הגאווה וכך אדם זוכה לקבל את התורה בשלמותה.