‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת יתרו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת יתרו. הצג את כל הרשומות

יום שני, 17 בינואר 2011

פרשת יִתְרוֹ

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. (יח, א)

רש"י מפרש - מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קטז), יתרו - שבע שמות נקראו לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל (מכילתא) יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה, יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו, חובב שחבב את התורה, וחובב הוא יתרו שנא' (שופטים ד) מבני חובב חותן משה, וי"א רעואל אביו של יתרו היה ומה הוא אומר (שמות ב) ותבאנה אל רעואל אביהן שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, בספרי.

יתרו הוא החותן של משה רבנו, יתרו היה כהן גדול של עבודה זרה ועזב אותה והתגייר לאחר קריאת ים ומלחמת עמלק, הפרשנים חלוקים לגבי זמן המפגש בן משה לבן יתרו, אך למפגש מגיע יתרו עם ציפורה אשת משה וילדיה, יתרו מתרשם מאוד מהניסים שעשה הקב"ה לעם ישראל  והוא מהלל את הקב"ה ואף מקריב לו קורבנות, יתרו אף נותן עצה חשובה למשה אייך לערוך רפורמה במערכת המשפט כי למעשה משה הוא זה ששפט את עם ישראל מבוקר ועד ערב, הוא אף מציע לו שהשופטים יהיו אנשים צנועים ולא בעלי תאוות של ממון כי רק כך הם יוכלו לשפוט בצדק את העם, כי מי שחיי בצניעות ובענווה  יודע להבין ולהרגיש חוסר של אדם אחר.

למעשה אפשר לאמור על יתרו שהוא זכה לעבור "סמינר" של ארגון "ערכים" ואח"כ החליט לחזור בתשובה ואנו רואים זאת שהוא אומר בפסוק: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם(יח,יא), הוא אמר שמשה אמת ותורתו אמת והוא זכה לקבל פרשה שלמה על שמו בזכות החזרה בתשובה שלו.

לאחר העצה שיתרו נותן למשה הוא נפרד ממנו ולא מצטרף לעם ישראל בהמשך המסע במדבר סיני, וגם בהמשך החומש אין זכר ליתרו רק במשך התנ"ך לפי ספר שופטים (פרק ד')מובא שבני "חבר הקיני", ובהם יעל אשת חבר הקיני (שהרגה את סיסרא), שישבו באזור יריחו, היו צאצאיו של יתרו, ואף חז"ל מוסיפים שבני בניו ישבו בלשכת הגזית שהיא הייתה אחת משש לשכות העזרה בבית המקדש השני. לשכה זו הייתה מקום מושב הסנהדרין הגדולה, בית הדין היהודי העליון, שמנה שבעים ואחד חכמים.

היה יותר הגיוני לשמוע לאחר החזרה בתשובה של יתרו על ההמשכיות שלו, ועל בניו שנולדו לו, אומנם חלק מצאצאיו זכו בחלק חשוב בעם ישראל, אבל הרבה המשכיות אין ליתרו, למה?  יתרו התרשם מאוד מהניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, הוא "התחזק" לקח על עצמו כיפה וציצית ושמירת שבת וזהו, הוא לא השקיע מאמץ בהנחלת המסורת של עם ישראל לבני, הוא פשוט ריחם עליהם , הוא היה מודע למצוות של עם ישראל אבל הוא ראה את הכוס הריקה הוא ראה רק את הקושי בקיום המצוות ולא ראה את החיות שהמצוות נותנות למי שמקיים אותם, הוא לא רצה שהבנים שלו יקומו מידי מוקדם כדי להתפלל שחרית, ואיסורים בתורה היו ניראים קשים ליישום על בניו, הוא הבין שהכול אמת אבל העדיף לא להיות "קיצוני" בדת והסתפק רק הוא בקיום של המצוות, ולכן הוא לא זכה להמשכיות. שאדם זוכה לחזור בתשובה ולשמור תורה ומצוות עליו לחנך את בני ביתו באהבה ובהבנה לקיים את המצוות, זה מצוין שאדם מתפלל כל יום ומקיים תורה הוא מצוות אבל עליו לשלב את ההדרכה של בני ביתו בקיום תורה ומצוות, הקפדה על מצוות כהלכתן אינה באה להעיד על קיצוניות, כדי שלאדם יהיה המשכיות בקיום התורה בבניו עליו לשמש דוגמא ולקיים באהבה את כל המצוות גם אם הם קשות ולהנחיל אותם לבני ורק כך הוא יזכה להמשכיות. בחינוך לעבודת השם יש להקפיד על כל פרט ועל קיום כל מצווה, אם אדם מקל ראש במצווה מסוימת הדבר יכול לגרום וליציאה מהדרך ואי המשכיות.

קיום תורה ומצוות בצורה מלאה היא כלי חשוב מאוד בהמשך הקיום של העם היהודי, שאדם מונע מעצמו ללכת למקומות מסוימים או להשתתף באירועים "לא צנועים" אין הדבר בא להעיד עליו שהוא דתי קיצוני, כי ברגע שהוא לא יקפיד על כך מלבד זאת שהוא עובר על עברות חמורות מהתורה הוא גורם לזלזול בקיום המצוות  ומנתק את ההמשכיות שלו בקיום תורה מצוות והמשך הקיום שלו כאדם דתי ושל כל עם ישראל.

פרשת יִתְרוֹ

"וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". (כ, כא)

בסוף הפרשה אנו קוראים על 2 מצוות נוספות במסגרת תרי"ג המצוות שבתורה  ,הציווי לבנות מזבח אבנים שלא יגע בהן ברזל ושלא יהיו אבנים שנעצבו באמצעות כלי ברזל,  את האבנים למזבח יש להביא כמו שאמרו חז"ל (במסכת מדות ג ד) מן בתולת הקרקע או מן הים הגדול, ומספיק שנגעה ברזל באחת מן האבנים המזבח עצמו היה נפסל לשימוש, למה ישנה התעקשות על צורת בניית המזבח? למה למנוע בנייה באמצעות ברזל?

רש"י משיב: ותחללה - היא מלמדת שאם הנפת עליה ברזל חללת  שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך, ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.

המטרה של המזבח היא הקרבת קורבנות  לפני בורא עולם ולא בדרך בה אנו מקריבים אחרים במקומנו, כל המטרה של הקורבן היא להביע חרטה על מעשה וכדי שהחרטה תהיה מלאה עלינו לטהר בראשונה את  המחשבה שלנו ולהקריב מעצמנו והמזבח הוא נמוך ונעשה מדברים גשמים להסביר לנו שדבר ראשון כדי לכפר על המעשים שלנו עלינו להנמיך את עצמנו ושאנו מקדשים דבר גשמי והופכים אותו לרוחני .כשדבר גשמי צריך לשים לב שאין בו אפילו סימן המנגד את המטרה שלנו, והתחלה של הקרבת קורבן היא בפינו שאנו מביעים דבר ראשון חרטה בפינו ורק אז מקריבים את הקורבן וגם בבדיקת כשרות הקורבן בודקים אם אין בה פגם ובמיוחד בפה, כי אם יש לו פגם פיזי בפה הוא פסול, ללמד אותנו שהפגם העיקרי של האדם הוא בפיו, אתה יכול לראות אדם נמוך מאוד גדול בתורה וההפך, שמן או רזה אותנו לא מעניין איך נראה האדם שמדבר דברי תורה אלא מה שיוצא מפיו לעומת זאת הגויים חשוב להם  שהקורבן יראה יפה בלבד ובלי להתייחס לתוכן כי אין להם כוונה אמיתי בהקרבת קורבנות אלא דבר סמלי בלבד.  הגויים לא מקבלים בהבנה שום קורבן שמוקרב מלבד קורבן "עולה" שהוא קורבן שנשרף איך שהוא שלא כמו קורבנות אחרים שהכוהנים אוכלים או שאר בני העם, הם לא מצליחים להבין שניתן לקדש דבר חומרי ולהפוך אותו לרוחני, ולכן הר סיני לאחר מעמד מתן תורה חזר לצורה הרגילה שלו כי פסקה בו הקדושה, כי רק שאדם יודע לקדש את החומר הדבר הופך לרוחני, אנו יכולים לראות זאת בחיי היום יום שאדם מגיע לכותל המערבי גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות הוא מרגיש קדושה, מדובר רק בחלק קטן מבית המקדש ולמראית עין דבר גשמי בלבד קיר של לבנים, אבל התפילות ודברי התורה שנאמרים במקום נותנים את החיות הרוחנית למקום.

"וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי  אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". (כ, כב)

עוד מובא הציווי שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו(ספר החינוך), באותם ימים הביגוד היה שונה מהיום ועליה בצורה של פסיעות גסות הייתה גורמת לחשיפת אבריו המוצנעים של האדם ולכן המצווה היא שלא לפסוע פסיעות גסות עליה להקרבת קורבן למזבח תתבצע בצורה צנועה כך אדם לא יחשוף חלילה את אבריו המוצנעים ולכן לכוהנים נתפרו מכנסי בד מיוחדים לעבודת הקדוש, ורש"י מוסיף: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.

אלו הפסוקים המסיימים את הפרשה המיוחדת שלנו בה בני ישראל זוכים לקבל את עשרת הדברות , למראית העין הדבר נראה קצת לא שייך לפרשה ואולי שולי , אבל הציווי הזה מייד לאחר שנאמרים עשרת הדיברות בא לומר לנו שכדי לקיים את עשרת הדברות הדבר צריך להיות בצורה שלמה לשם שמיים וללא גאווה ולשים לב לפרטים הקטנים וגם שאנו עושים דבר שנראה חשוב לראות שהוא לא פוגע באחרים , והמטרה של המצוות היא שנדע לשבר את עצמנו ולהוריד מהגאווה שלנו ולהבין שכל מטרת קיום המצוות היא לתקן אותנו, וכדי שקורבן יהיה שלם ויעלה לפני הבורא בצורה שלמה עלינו לשבר בראשונה את מידת הגאווה  כפי שאמר  ה"נעם אלימלך" כאשר אדם מתגאה ומתפאר במעלותיו, מתגלים על ידי כן חסרונותיו. בגאותו הריהו חושף לעיני הכול את מומו ושטותו.

שבת שלום!