פרשיות וַיַּקְהֵל – פְקוּדֵי

"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (לח, ח)

בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.

הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.

הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.

משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה  מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.

כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו'.

עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.

לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .

פסח

אנו בימים אלו לומדים את הלכות הפסח, ומתחלים בהכנות לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה, ההלכות הם רבות ומתייחסות לאופן הכשרת הכלים, סדר ליל הפסח , התפילות וכ"ו, הציווי לאכול כזית מצה בליל הסדר הוא מן התורה וישנם מנהגים שונים בחג , וכל עדה נוהגת ע"פ המסורת שלה בצורת ניהול ליל הסדר והמאכלים השונים, אך הציווי העיקרי בליל הסדר הוא וזו היא מטרת החג," וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר  בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם(יג,ח)", כל אדם חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, אם אין לו ילדים הוא מספר לאשתו, וכל אחד חייב לספר גם אם הוא ראש ישיבה שיודע את הסיפור וכל המדרשים, כל אדם חייב לספר את הסיפור של יציאת מצרים בצורה מלאה וככל שהוא יאריך בדבר הרי זה משובח ולכן על כל אדם להתכונן לחג ולקרוא מדרשים על ההגדה.

תמיד ביום הכיפורים לאחר תחילת הצום אבי היה מתחיל לספר לנו את הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני יותר מ 35 שנה, הסיפורים הם ידועים, איך בשעה 14:00 נשמעה צפירה בכל הארץ ולקחו את אבי ללחימה שהתחילה ברמה הסורית והסתיימה בקילומטר המאה ואחד במצרים, הסיפורים על הקרבות הקשים חוזרים על עצמם מידי שנה, ואני יודע אותם כבר בע"פ, אבל כל שנה מחדש הסיפורים מקבלים נופך אחר, אז בהיותי ילד קטן לא הבנתי מה זה בדיוק מלחמה, לאחר כמה שנים הבנתי איפה נמצאת מצרים, איפה זה רמת הגולן, והשנה שאלתי את אבי (אני בעצמי אבא לילדים) איך בדיוק אימא הסתדרה לבד עם ילדים קטנים, ממה הם התפרנסו באותם ימים, באיזה כלי נשק השתמשו באותה לחימה, למה הוא שוחרר מהלחימה רק לאחר חצי שנה? וכ"ו.

היום לאחר כל השנים אני יכול לראות בדמיוני איך נראתה המלחמה הקשה ההיא באותם ימים, כך בליל הסדר חייבים לספר שוב ושוב את אותם דברים ולפרט "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים", כך אדם יכול להבין את גודל הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, אני בזכות הסיפורים של אבא שלי הבנתי כמה הקב"ה שמר עליו מכל צרה ומכל פגע והיום אני זוכה לכתוב את הדברים, וסיפור הנס שנעשה לאבותינו במצרים בתורה מפורטת מביא לידי חיזוק באמונה בקב"ה.

כשאבא יושב עם הילדים ולא משנה מה גילם ומספר להם על החסדים שבורא עולם עשה איתנו אין דבר גדול מזה שמחזק אותנו באמונה ונותן לנו מטען רוחני מהחג הזה לשאר ימות השנה.

שבת שלום!

פרשת כִּי תִשָּׂא

בשבת הקרובה אנו נקרא את פרשת פרה אדומה , בבית הכנסת מוצאים 2 ספרי תורה מן ההיכל בראשון יקראו 7 עולים בחובת היום בפרשת "כי תשא" ולאחר הקדיש המפטיר יקרא מהספר השני את פרשת פרה אדומה פרשת פרה עוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה. בשל כך, יש הסוברים כי חיוב קריאת פרשת פרה הוא מן התורה ,ולאחר מכאן יאמר קדיש ויקרא את ההפטרה מספר יחזקאל לו "וזרקתי עליהם מים טהורים".

ר"י אברבנאל מבאר וזרקתי עליכם מים טהורים - כי כמו שהנידה [כדי] להתקרב אל בעלה תטבול במים חיים להיטהר מהטומאה, כן ישראל יסירו מעליהם עוונותיהם בעניין שיישארו טהורים ונקיים מהם, והנה ייחס התשובה אליו יתברך באמרו: 'וזרקתי עליכם', לפי שתשובה לא תשלם אלא עם העזר הא-לוקי שיושפע על החוטא לשוב אליו, וכמו שאמר (איכה ה', כא) 'השיבנו ה' אליך ונשובה'.

כל הטיהור הרוחני נעשה לקראת חג הפסח חג הגאולה , אנו מכינים את עצמנו לקראת הגאולה : "בניסן נגאלנו ובניסן עתידין להיגאל".

בפרשה מוזכר שוב עניין קדושתה של השבת ומעלת שמירתה בפסוקים טו –יז  וקטע מסתיים במילים "שבת וינפש".

שבת הוא יום המנוחה הלאומי של עם ישראל וממנו למדו שאר אומות העולם שכדי ליצור חברה שתתרום יותר לשוק העבודה חייבים לשמור על המנוחה, יום השבת ומנוחה הוא בין החוקיים החברתיים הראשונים שהעולם קיבל, מנוחה ביום הזו חשובה מאוד כדי שיהיה לנו כוחות, הכוחות שאנו זקוקים להם ולכן זיכינו לנוח בשבת הם כדי שנקדיש אותם לעבודת השם יתברך. את יום השבת יש להקדיש למנוחה וללימוד תורה.

מסופר על יהודי  עשיר  שחיי ברוסיה במאה הקודמת ולשם עסקיו הוא היה צריך לנסוע לעיר אחרת , מכיוון שבעבר אמצעי התחבורה היו שונים ואופן החיים היה שונה , הוא היה צריך לשהות לרגל עסקיו קרוב לחודש בעיר אחרת ורחוק מביתו, באחד הימים שהוא שוהה בבית אחר בעיר אחרת דופק על הדלת משהוא, הוא פותח ולא פחות ולא יותר הוא פוגש את  הקבצן של העיר שלו שבא לחפש את מזלו בעיר הזו, הוא שמח לפגוש אותו ומציע לו להיכנס ,הקבצן ממהר לדרכיו והוא אומר לו תישאר והקבצן משיב שהוא צריך עוד לעבור ולבקש נדבות מעוד בתים , העשיר מציע לו חמישים רובל תמורת זה שהוא יישאר אצלו הערב בבית והקבצן מסכים, העשיר מציע לקבצן לאכול ארוחה חמה ולאחר הארוחה הוא רוצה לשמוע ממנו מה חדש בעיר שלו ומה שלום בני ביתו.

הקבצן אומר לו שהוא עייף והוא רוצה ללכת לישון, העשיר כועס, למה הכנסתי אותך לביתי נתתי לך כסף ואוכל כדי לשמוע מה שלום אשתי וילדי,ואתה הולך לישון.

ככה אנו בשבת אוכלים ושותים בזכות השפע הגשמי שבורא עולם מוריד עלינו, ואח"כ רוצים לישון, מה עם משהוא לטובת הקב"ה, מה עם לימוד תורה בשבת ? מה עם ללמוד קצת הלכות שבת? למה לא להצטרף לשיעור בבית הכנסת?

חשוב לנוח, אבל השבת לא נועדה רק לשינה אלא במיוחד כדי שנוכל ללמוד תורה בנחת וביישוב הדעת, לכן עלינו לנצל את השבת כדי ללמוד עוד ועוד תורה.

עוד בפרשה מסופר על בניית עגל הזהב, אהרון מקבל את כל הנזמים של בנות ישראל לטובת בניית עגל הזהב, איפה ההיגיון של אותם נשים, הרי לאישה זכתה בבינה יתרה, והאם מהזהב הזה יצא גואל לעם ישראל?

אותם נשים ידעו שלא מדובר בעניין רציני , אבל מכיוון שמדובר בבנות ישראל הקדושות הם פשוט ענו לצווי בעליהם שביקשו מהם את הזהב, כמו כן הם ידעו שמכיוון שהם נתנו את הנזמים בקלות ודבר המתקבל בקלות אין בו ברכה לכן הם לא חששו יותר מידי מהמהלך.

ובורא עולם משלם שכר לכל בריה על מעשיה, גם על המעשה הזה שהם כיבדו את בעליהם, מובא בשם האר"י הקדוש שבפרשת בראשית מובא הפסוק "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", אותם נשים שעשו רצון בעליהם זכו לתקן את הקללה הזו ולהפוך אותה לברכה, ואמר הארי הקדוש כל אדם שאשתו "מושלת בו" תורתו מתקיימת.

כל המכבד רצון אשתו ומקבל את רצונותיה זוכה שתורתו שהוא לומד מתקיימת והוא עולה מעלה מעלה בדרגות התורה ומי שלא עושה ככה לא משנה כמה תורה הוא למד היא לא תתקיים אצלו.

קבלת רצון האישה ומרותה אינה הכוונה להיות "שפוט" של האישה אלא לכבד אותה בצורה מלאה ורק ככה ניתן לזכות לקבל להבין את לימוד התורה הקדושה.

שבת שלום!

פרשת כִּי תִשָּׂא

"וַיְהִי-שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים." (לד, כח)

משה לאחר חטא העגל עולה שוב להר סיני ל 40 ימי רצון ויורד ביום  הכיפורים עם הלוחות השניים לאחר שנשברו הלוחות הראשונים.  ברגע שהתגלה למשה מראה העגל, האותיות "פרחו" מלוחות הברית ונשארו רק הלוחות שנשמטו מידי משה רבנו ונשברו, לאחר תפילות ותחינות רבות זוכה משה רבנו לעלות שוב להר סיני ולקבל את הלוחות מחדש.

פרק זמן לא קצר היה בשמיים משה רבנו בזמן קבלת התורה , איך הוא ידע מה הם זמני היום ? ומה הוא אכל ? המדרש תנחומא מסביר שבזמן שמשה למד תורה שבכתב מבורא עולם הוא ידע שזה היום ובזמן שהוא למד תורה שבע"פ , משנה ותלמוד היה יודע שזה לילה, השמש הייתה משתחווה לבורא עולם לאחר סיום תפקידה וכך משה היה יודע שהגיע לילה, כשהמזלות והכוכבים היו משתחווים לבורא עולם משה רבנו ידע שהגיע היום.

עסק התורה נתן למשה רבנו יכולת להתקיים יותר מ 40 יום ללא אכילה, וכל זה היה בזכות מסירות נפשו של משה רבנו כי הרי אדם לא יכול להתקיים זמן רב ללא מזון.  מובא במסכת נדרים טו שמי שנשבע שלא יאכל שבוע ולא ישן 3 ימים מלקין אותו,  לעומת זאת משה רבנו היו לו את הכוחות לעמוד 40 יום בתענית מחמת חביבות התורה עליו.  לכן התורה נקראת תורת משה והיא מיוחסת רק אליו ולא לאדם אחר כי הוא מסר את נפשו למען עסק התורה, ורק שאדם מוסר את נפשו למען קיום התורה תורתו מתקיימת.

הרב שך זצו"קל מסביר שהתורה היא אינה כחפץ  הנקנה ע"י "מעשה קנין" ואחר המעשה החפץ שייך לאותו אדם לתמיד, אלא בכל יום אדם צריך לעשות את מעשה הקניין מחדש במסירות הנפש שלו למען התורה ולימוד קבוע מידי יום.

יהודי יכול להחליט שהוא מוציא רישיון על משאית דרגה 13 המאפשרת נסיעה במשאית מעל 15 טון , הוא ייגש וישלם למורה נהיגה עבור השיעורים כעבור פרק זמן הוא ייגש למבחן (טסט) ולאחר שהוא יעבור אותו הוא יקבל ממשרד התחבורה את הרישיון המיוחל .  אותו יהודי יכול יום לאחר קבלת הרישיון לנסוע במשאית ולעבוד בתחום, הוא גם יכול שלא לנסוע בכלל שום נסיעה ואחרי 10 שנים הוא יקבל מכתב ממשרד הרישוי שהוא צריך לשלם אגרת רישוי לחידוש רישיון כך שהרישיון שלו לנהיגה במשאית יהיה בתוקף, לאחר התשלום של האגרה הרישיון יחודש והוא יוכל להמשיך לנסוע במשאית מתי שהוא חפץ למרות שהוא לא נסע בכלל כל השנים, ולאף שוטר אין זכות לשלול לו את  הרישיון , למרות שאם לאחר 20 שנה הוא יחליט לנסוע הדבר יהווה סכנה לציבור, אבל יש דברים שאדם צובר בחיים ולא ניתן לקחת לו אותם לעומת זאת עסק התורה אמור להיות יום יומי.

חז"ל בשם "מגילת סתרים": "אם יום תעזבני - יומיים אעזבך" (ספרי, דברים). התורה היא זו שמדברת אל האדם ואומרת לו: אם תעזוב אותי יום אחד, אעזוב אותך יומיים! אי אפשר לזכות לתורה בלי קשר רציף אליה. מי שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו להתבטל במשך שנתיים ואחר כך יצליח להתחבר מחדש ללימוד תורה - משלה את עצמו. כמובן, אין זה כלל מוחלט. יש יוצאי דופן, שלמרות תקופה של ארוכה של בטלנות, מצליחים להתעשת תוך זמן קצר, ולצלול לתוך ים התורה, כאילו נבראו מחדש בעת שעברו את סף פתח הישיבה. אבל, ההצלחה של יחידים איננה ערובה לכך שדרך זו היא בהישג יד כולם. רבים הִשלוּ את עצמם שיצליחו להפוך את עורם בבת אחת, והתבדוּ. ההרגל לבטלנוּת נעשה כ"טבע שני", ולא בקלוּת ניתן להשתחרר ממנו.

ישנם רבים שחוזרים בתשובה ולומדים בהתחלה תורה בצורה קבועה ולאחר זמן פחות קובעים עיתים לתורה , וכך אתה רואה אדם שהיה בפסגות גבוהות נופל נפילות רוחניות.

כל יהודי חייב לקבוע עיתים לתורה בכל יום , כי זה מה שמקיים אותו ונותן לו את הכוחות להמשיך בחיי היום יום, הפסקה בלימוד התורה יכולה לגרום למצב שיהודי יפסיק לקיים מצוות רבות עד למצב של ניתוק ח"ו והתנהגות שנוגדת את רוח ההלכה.

לימוד יום יומי , תוך הקפדה על לימוד הלכה והבנת הדברים זה מה שיגרום לאדם להתקדם בחיים , ולהגיע למצב של סיפוק גשמי ורוחני וחיים שלווים.

שבת שלום!

פרשת תְּצַוֶּה

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז, כ).

הפרשה השבוע מתחילה בציווים של עריכת הנרות בבית המקדש ומצות לבישת בגדי כוהנים את הנרות הדליקו בבית המקדש לכבוד ולתפארת וכמות השמן הספיקה כל יום מחדש, במיוחד בלילות הארוכים של חודש טבת ההדלקה הייתה דוחה שבת ושקולה כהקרבת הקורבנות . להדלקת הנרות השתמשו בשמן זית בלבד בעוד שידוע לנו שניתן להשתמש בשמנים אחרים להדלקת מאור ולא חייבים להדליק נרות עם שמן זית בלבד , הבן איש חי מסביר שהסיבה להדלקת הנרות בשמן זית בלבד היא שבשמן הזית יש רמז למאור התורה.

כי את שמן הזית היו מפיקים מזית שהוא למעשה מר וממנו יוצא השמן למאור ואף משמש לאכילה ולבישול להסביר לנו מה היא כוחה של התורה כי רק התורה יש לה את היכולת להפוך את המר למתוק ולשנות את חיי האדם. אנו נמצאים בגלות רוחנית למרות היותנו בא"י ,עדיין לא הגיע המשיח ולא נבנה בית המקדש, אור החיים הקדוש מסביר ד' גלויות היו בעם ישראל וכל גלות נגאלו בזכות האבות הקדושים והמעשים שלהם והזכויות שלהם, ובגלות הרביעית בה אנו נמצאים נגאל ב"ה בקרוב בזכות משה רבנו, הזכות של משה רבנו היא התורה שהוא מסר מבורא עולם לעם ישראל, התורה אינה מעשה של משה ושבזכות המעשה אנו נגאל , אלא היא מתנה מבורא עולם ואם נשתמש בה בצורה נכונה נזכה להיגאל בקרוב, כדי לממש את זכותו של משה רבנו עלינו לקבוע עיתים לתורה ורק בזכות הקביעה הזו נזכה ב"ה לגאולה הקרובה ולתחיית המתים , כמו ששמן למאור היה מופק מזית מר כך, כך לימוד התורה הוא כמו תהליך "הכתישה" של הזית להפקת שמן למאור, לימוד התורה משנה את נפש אדם ומוציא את המיטב שבו והופך אותו לבריאה חדשה, כיוון  שאדם חוזר בתשובה הוא נברא מחדש.

לאחר מצוות הדלקת הנרות מובא הציווי של לבישת בגדי הכהונה ע"י הכוהנים, הפרשה מתארת את הלבוש המלא ואופן הכנת הבגדים, הלבוש היה מיוחד ומפואר ובעל משמעות רבה , אף אחשוורוש בזמן המשתה שערך לעם ישראל לבש בגדי כהן שנלקחו מבית המקדש והשתמש עם כלים מבית המקדש במטרה לפאר את עצמו ולבזות את הכלים וזה מה שהביא עליו בסופו של דבר את "התקלה" עם ושתי אשתו שסירבה להקשיב לו.

ללבישת בגדי הכהונה הייתה לה משמעות מיוחדת , רק להתבונן בבגדים גרמה לאדם להגיע לידי הרהורי תשובה , כל פריט בלבוש בא לכפר על חטא אחר, ובמלאכת הכנת האפוד, נתלו חלק כל בני ישראל לסמן את הערבות ההדדית בין העם ועל האפוד היה מונח החושן שבו היה רשום השם המפורש וכך היה ניתן לראות באורים והתומים מה מצפה לעם ישראל.

הדלקת הנרות ולבישת בגדי הכהונה הייתה משפיעה באופן ישיר על האדם ומכניסה בו הרהורי תשובה, בימנו בית המקדש אינו קיים כאשר אדם לומד תורה מידי ערב הוא עושה מלאכה של הדלקת המנורה ולימוד התורה שקול כמו הקרבת קורבנות , יהודי שאוכל ואומר דברי תורה על השולחן מובא עליו הכתוב כאילו הביא קורבן עולה.

כמו שהכוהנים באו לשרת בקודש בבית המקדש הם החליפו את בגדיהם, גם עלינו לדאוג להקפיד על לבוש מתאים לעבודת הבורא, אנו עובדים את בורא עולם במשך כל היום ועלינו להתלבש בהתאם, הבגד הוא אולי דבר גשמי אבל משפיע על האדם, אדם שמתחזק ולוקח על עצמו מצוות ציצית קטן הדבר משפיע מאוד, כי הוא מרגיש לרגע שהוא לובש "אפוד" צבאי, לציצית אין משקל כמעט , אבל שלובשים אותה לראשונה
מרגישים את "משקלה", וכל המטרה שאדם ירגיש את לבושו והדבר יגרום להרהר בתשובה כל הזמן, כמו שבגדי הכוהנים השפיעו על הכהן והכניסו בו יראה.

לכן ללבוש האדם יש משמעות רבה וחשיבות גדולה כל עוד הוא מבין זאת ומכוון לשם שמיים, נכון שיש אנשים שמתלבשים בצורה מכובדת אבל המעשים שלהם אינם  דומים למראה שלהם ואף אינם טובים,אבל אין הדבר אמור למנוע מהאדם להתלבש בצניעות.

יהודי צריך תמיד להרגיש שהוא "בן מלך", כי אנו בנים של הקב"ה, ובנו של המלך לא יצא לרחוב עם בגדים פשוטים, וחלילה לא צנועים, אדם חייב לכבד את עצמו במלבושיו, לא כל אדם יכול להתלבש לעבודה ולחיי היום יום כמו שמתלבשים לומדי התורה, אבל הוא חייב להקפיד שלבושו יהיה צנוע ובצבעים שאינם מושכים את העין , בהיותו במקום ציבורי בתור לקבלת שירות שיסתכל על עצמו ואיך הוא נראה אולי יחסית שונה לאחרים , אך הוא נראה מכובד יותר, והלבוש עצמו מכניס בו יראה, כי אדם מתלבש כאדם דתי , הדבר מהווה כמעין גדר, שהוא מרגיש את הציצית לגופו, עליו להרהר בתשובה  ולשקול את מעשיו.

כשם הלבוש היה משפיע על הכוהנים בעבודתם וכך הם היו יכולים להדליק את המנורה בבית המקדש מתוך מחשבה טהורה, אנו צריכים שהפנימיות  שלנו והחיצוניות תהינה שוות כי בעקבות הפעולות נמשכות הלבבות.

שבת שלום!

פרשת תְּצַוֶּה

אנו נמצאים בשבת מיוחדת ב"ה לפני חג הפורים בא אנו  קוראים את פרשת זכור בה מוזכר את אשר עשה עמלק לעם ישראל ביציאות מארץ מצרים חז"ל מקשרים את הפרשה לפורים כי המן הרשע הוא צאצא ישיר של אגג מלך עמלק, בנוסף קוראים את ההפטרה "פקדתי את אשר עשה עמלק" בא מסופר על כעסו של שמואל הנביא על שאול שלא הרג את מלך עמלק אגג ולמרות שהוא היה בכלא השפחה שלו נפגשה איתו וממנה המשיך זרע עמלק עד המן הרשע וכ"ו.

רוב הפוסקים סוברים ששמיעה של הפרשה היא מהתורה ויש חלק שסוברים שהיא מדרבנן ובדרך כלל נוהגים לקרוא את הפרשה במספר טעמים, יש דעות בהלכה שגם נשים חיבות לשמוע את הפרשה ויש מקומות שלפני מנחה של שבת  קוראים את הפרשה  לנשים, הרב מוצפי סובר שאין חיוב לנשים לקרוא את הפרשה ויכולות לקרוא את הפרשה מתוך חומש בביתם ואם יש להם אפשרות להגיע לבית כנסת ולשמוע זה מצוין אבל בד"כ נשים המטופלות בילדים קטנים פטורות.

בתקופת הגאונים נקראה בשם שבת מחיית עמלק.

בפרשת תצווה זו הפרשה היחידה מאז פרשת שמות שבו נולד משה רבנו ועד סוף חומש דברים בפרשת וזאת הברכה לא מוזכר בכלל שמו של משה רבנו , הסיבה לכך מכיוון שבפרשה הבאה שאנו נקרא לאחר חטאו בעגל משה כדי לכפר על עם ישראל אומר לבורא עולם "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ואמרו חז"ל: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה', אמר הקדוש ברוך הוא: אעשה לך לפנים משורת הדין, אמחה אותך מן הספר אשר כתבתי, כלומר מסדר 'ואתה תצוה' שכתבתי לפני 'כי תשא', וזו היא הקללה שעשתה רושם, שלא נקרא שם שמו, ובשביל כך לא נזכר משה בזה הסדר.

משה רבנו אמר את הדברים סה"כ מתוך זה שהוא אהב מאוד את עם ישראל וויתר על גדולתו והוא ידע מה משקל כל אות בתורה ולמרות זאת הוא מוותר על זה למען הכבוד.

לפעמים בחיי היום יום אנו אומרים דברים וכך חורצים גורלות , אין אנו שמים לב למה שיוצא מפינו.

מסופר על אישה אחת שהייתה לקראת לידה ובד"כ לחדר הלידה מתלווה האם לעזור ולהוריד מהלחץ הטבעי שיש בלידה וכך, אבל במקרה שלה "מקור הלחץ" הייתה האימא ולכן היא העדיפה שאחותה תתלווה אליה לחדר הלידה , היא פנתה אל אמא ואמרה לה שהיא מעדיפה שאחותה תהיה איתה בחדר הלידה, האם כל כך נפגעה מן העניין ואמרה לה :" לא צריך אני גם לא אבוא לברית של הילד שלך" , והאישה ילדה בשלום וביום הברית האימא הייתה מאושפזת בית חולמים עקב וירוס קשה.

האם אמרה את הדברים מתוך כעס והיא שמחה שנולד לה נכד והיא הייתה מגיעה לברית אבל אותו רגע של כעס גרם לה לומר את הדברים הללו.

כדאי לנו להיזהר בכל מילה שאנו מוציאים מהפה כי כל מילה חורצת גורלות.

משה רבנו אמר את הדברים מאהבה הגדולה שלו לעם ישראל ולמרות זאת דבריו התקבלו.

יהיה רצון שנדע לשמור על לשוננו.

שבת שלום!

פרשת תְּרוּמָה

הפרשה שלנו עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של הקב"ה למשה רבנו על בניית המשכן. בהתחלה הקב"ה מצווה את משה רבנו לאסוף תרומות לבניין המשכן, ולאחר מכן מתקבלים ההוראות לבניית המשכן בהתחלה ארון הברית, הכפורת, שולחן לחם הפנים,מנורה,יריעות, קרשי המשכן, האדנים,פרוכת,מזבח נחושת וקלעי החצר וכל כלי מקבל את המידות שלו ואת החומרים שמהם יש לבנות אותו.

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ." (כה, י)

לבניית המשכן בני ישראל השתמשו בעצי שטים אותם עצי שטים שנשתלו ע"י יעקב אבינו בדרכו למצרים והם שמשו את בני ישראל בעתיד לבניית המשכן, המשכן היה נלקח ע"י שבט לוי וכל פעם מחדש המשכן הורכב מחדש במסגרת המסעות של בני ישראל במדבר מספר לא מבוטל של מסעות במשך 40 שנה, בין כל המפרט הטכני של בניית המשכן אנו רואים אייך הקב"ה מתחשב גם בניין המשכן שכולם בעם ישראל מוכנים להקריב את עצמם ואת כספם למען הבניה שלו אנו רואים כמה שהקב"ה נמצא פרטים הקטנים ביותר, את המשכן היה צריך לפרק מידי פעם ולנשוא אותו ושאר חלקיו ע"י שבט לוי וארון הברית היה נישא ע"ג כתפיים של הלווים, זה לא פשוט לנשוא את הדברים הללו ועוד בתנאי השטח של מדבר סיני, לכן הקב"ה דאג שהמשכן יבנה מעצי שיטים שהמשקל שלהם הוא לא כבד בכלל אולי הם נראים קצת ארוכים אבל הם נוחים לנשיאה ואף יותר מזה המזבח של המשכן היה עשויי מנחושת ולא מזהב כי זהב שוקל יותר מנחושת וגם פה רצה הקב"ה להקל על בני ישראל, אנו למדים מדברים פשוטים שהקב"ה יודע את כל הפרטים המרכיבים של חיינו ואם אנו צריכים לעבור ניסיון מסוים גם הוא דואג לכל הפרטים הקטנים ושהניסיון יהיה במסגרת היכולות שלנו לעמוד בו ואין לו עניין למוטט אותנו חלילה, המשכן למראית עיין נראה צנוע מאוד ואין פה יותר מידי פאר, אומנם בית המקדש שהמשכן הוא הבסיס שלו גדול ויפה ומפואר, אבל הקב"ה רוצה להקל על בני ישראל במדבר בכל דבר אפשרי אם זה במזג האוויר שבני ישראל יצאו בחודש האביב ולא בחורף או בקיץ למדבר כדי להקל עליהם וגם פה בפרשה שלנו המשכן שהוא חשוב מאוד נבנה בצורה מהירה ופשוטה וצנועה במטרה להראות לנו שהתורה מתקיימת במי שהוא ענו וצנוע ולכן התורה נתנה במדבר.

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם." (כה, ח)

היה יותר הגיוני לרשום בתוכו ולא בתוכם, אבל הקב"ה מבקש מכל אחד מאיתנו לבנות משכן ואז הקב"ה ישכון שמה, שאדם מתחתן ובונה בית יהודי כשר ודואג שיהיה שלום בית בינו לבין אשתו והאווירה בבית טובה הדבר גורם לשכינה לשכון בתוך הבית השלו, שיש שלום והבנה בבית בין בני הזוג הקב"ה יכלו לשכון "בתוכם", השכינה שורה בלב האדם וכדי להגיע לכך שהשכינה תשרה בביתו צריך להיות כמו המשכן במדבר מורכב מפשטות וענוה, ורק במקום כזה הקב"ה נמצא.