"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו, א)
רש"י מפרש אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון הכיס.
בתחילת הפרשה מובא הציווי על הקרבת קורבן עולה, זה קורבן שנשרף איך שהוא בצורה מלאה, ולא מזכה את הכוהנים באפשרות לאכול ממנו ולהשתמש בעור של הקורבן.
בקורבן זה לכוהנים לא היה רווח מיוחד או הנאה מסוימת לכן התורה מצווה אותם במילה צו שהוא לשון זירוז, ובד"כ אדם צריך זירוז במקרים שהוא לא זוכה לתועלת מהם, לעבודה אדם מזדרז כי כל איחור יוריד לו מהמשכורת החודשית, אבל פה לא ירד ולא יעלה לכהן דבר מהקרבת קורבן העולה.
לא מכל דבר בחיים אנו רואים תוצאה מידית , לפעמים לוקח שנים לראות הישגים בעבודה או בחינוך ילדים, אבל התורה מצווה אותנו להידבק במידה חשובה והיא מידת הזריזות, המידה הזו כך אומר " האורחות צדיקים" היא התכשיט לכל המידות , אנו רגילים לראות קצינים בכירים בצבא עם עיטורים על החזה , על הצלחות בקרבות והפגנת אומץ לב ותושיה, אך לא כל אחד מאיתנו קצין או לוחם, אבל ניתן לראות את ה"עיטורים" שהוא זכה להשיג בחיים ויש לראות על מה הוא זוכה ליום קבלת צל"ש, זה תלוי ברמת מידת הזריזות שלו. ככל שאדם זריז בעבודת הבורא כך הוא זוכה להצלחות בחיים, המילה שמחה היא תוצאה של המילה זריזות, אדם זריז הוא אדם שמח!
נשמע קצת לא הגיוני? בד"כ אנו חושבים שאדם עשיר הוא אדם שמח, אבל זריז?
כן מי שזריז זוכה לשמחה בחיים, אדם שקם מוקדם בבוקר במיוחד אם הוא זוכה להיות ער בשעה "הכי יפה" ביממה 6 בבוקר ולהתפלל לבורא עולם אותו אדם זוכה לראות שמחה בחייו.
אדם שמתפלל שחרית בשעה 6,הוא אדם שמח יותר מאדם שמתפלל בשעה 8?
התשובה לכך מובאת דרך קורבן העולה , המטרה של הקורבן הזה הוא כפרה על דברים נסתרים מן העין ואלו המחשבות, המחשבות של אדם אין להם כיסויי, שאדם מדבר הוא יכול לסגור את פיו , אבל על המחשבה אין שליטה.
על הרהורים כאלו אומרים חז"ל, ש"הרהורי עבֵרה קשים מעבֵרה" (יומא כט.). ייתכן שכוונתם לומר, שקשה יותר להימנע מהרהורי עבֵרה מאשר מן העבֵרה עצמה.
קורבן העולה היה נשרף לאורך כל הלילה כדי לכפר על המחשבות של האדם במשך הלילה, אדם שלא שמר על העיניים במהלך היום , הדבר גורם לו להרהורי עברה בלילה שהם קשים מלעבור על העברה, ולכן הקורבן נשרף לאורך כל הלילה ולשון הזירוז צו בא לומר לאדם לקום מוקדם לעבודת הבורא, שאדם קם מוקדם בבוקר לתפילה הוא משלים את הקורבן שנשרף בלילה וכך הוא עושה תשובה שלמה על המחשבה הפסולה, אם הוא ימשיך לישון עוד הוא ימשיך לחשוב ואף לחלום על דברים פסולים ולמרות שהוא פיזית לא עשה עברה, הדבר גרוע מכך, שינה עד מאוחר מביאה לידי בטלה ובטלה מביאה לידי עצבות.
הזריזות היא מידה חשובה, שאדם קם בבוקר מוקדם היום שלו נראה אחרת מאשר אדם שקם מאוחר לעבודה כל אותו יום מתנהל בצורה לא טובה, מספיק שהוא מגיע באיחור של שעה וחצי לעבודה, וזה משנה לו את כל היום התוצאה של העצלות הזו היא צער וכעס, הוא עצבני וכועס ואם הוא נותן שירות בתפקידו בעבודה , רמת השירות שלו יורדת באותו יום כי הוא עם הכעסים שנכנסו לו בגלל האיחור שלו בבוקר, אבל אם הוא היה קם בזמן לתפילה ומגיע לעבודה 15 דקות לפני הזמן היום שלו היה יותר מוצלח, מתן השירות נעשה טוב יותר ללקוחות בשובו לבית מתנהג בסבלנות לבני המשפחה שלו ולסביבה הקרובה ובשיעור התורה הוא היה מבין יותר את הנלמד, כל זה כתוצאה מהתחזקות במידה אחת והיא מידת הזריזות, הזריזות לעבודת הבורא הביאה אותו למצב שהוא שמח בחייו ולא חלילה ההפך, לכן התורה מצווה אותנו להזדרז , במיוחד במקומות שיש חשש לחיסרון כיס, לא צריך לחפש קמעות וסגולות אלא לקום בבוקר מוקדם להתחיל את היום בתפילה ולתכנן את לוח הזמנים במהלך היום בצורה נבונה שתוביל אותנו לדרך הנכונה.
"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ו, ד)
רש"י - בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן.
בעבודת הכהן בזמן שהוא היה מוציא את הדשן, לובש בגדים פחותים יותר לעומת הבגדים שהוא היה לובש בזמן עבודת הקורבנות. מובא בשם הגמרא בשבת קי"ד שאדם צריך ללמוד מכך ולהחליף את בגדיו של ימי החול לבגדי שבת.
אנו למדים שאף אישה הנמצאת בבית עם הילדים ולא הולכת לבית הכנסת , עליה להחליף את בגדיה לכבוד שבת למרות שהיא לא יוצאת מהבית, החלפת הלבוש היא לכבוד השבת והחג, מצביעה על הדרך בה היא מכבדת את בעלה ומראה לו שהוא חשוב לה ומטרת אופן הלבוש שלה היא רק לכבודו, היא מייפה את עצמה רק בשביל שהוא ימצא חן בעינה ולא למען אחרים. הלבוש נותן הרגשה טובה ולא טוב שאישה תשאר עם החלוק שהיא מנקה בו את הבית בזמן שכולם יושבים לאכול, כי האישה היא הציר המרכזי של הבית הכל מתנהל לטובה בזכותה ובתור בת מלך היא אמורה להתלבש בהתאם.
שבת שלום!
רש"י מפרש אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון הכיס.
בתחילת הפרשה מובא הציווי על הקרבת קורבן עולה, זה קורבן שנשרף איך שהוא בצורה מלאה, ולא מזכה את הכוהנים באפשרות לאכול ממנו ולהשתמש בעור של הקורבן.
בקורבן זה לכוהנים לא היה רווח מיוחד או הנאה מסוימת לכן התורה מצווה אותם במילה צו שהוא לשון זירוז, ובד"כ אדם צריך זירוז במקרים שהוא לא זוכה לתועלת מהם, לעבודה אדם מזדרז כי כל איחור יוריד לו מהמשכורת החודשית, אבל פה לא ירד ולא יעלה לכהן דבר מהקרבת קורבן העולה.
לא מכל דבר בחיים אנו רואים תוצאה מידית , לפעמים לוקח שנים לראות הישגים בעבודה או בחינוך ילדים, אבל התורה מצווה אותנו להידבק במידה חשובה והיא מידת הזריזות, המידה הזו כך אומר " האורחות צדיקים" היא התכשיט לכל המידות , אנו רגילים לראות קצינים בכירים בצבא עם עיטורים על החזה , על הצלחות בקרבות והפגנת אומץ לב ותושיה, אך לא כל אחד מאיתנו קצין או לוחם, אבל ניתן לראות את ה"עיטורים" שהוא זכה להשיג בחיים ויש לראות על מה הוא זוכה ליום קבלת צל"ש, זה תלוי ברמת מידת הזריזות שלו. ככל שאדם זריז בעבודת הבורא כך הוא זוכה להצלחות בחיים, המילה שמחה היא תוצאה של המילה זריזות, אדם זריז הוא אדם שמח!
נשמע קצת לא הגיוני? בד"כ אנו חושבים שאדם עשיר הוא אדם שמח, אבל זריז?
כן מי שזריז זוכה לשמחה בחיים, אדם שקם מוקדם בבוקר במיוחד אם הוא זוכה להיות ער בשעה "הכי יפה" ביממה 6 בבוקר ולהתפלל לבורא עולם אותו אדם זוכה לראות שמחה בחייו.
אדם שמתפלל שחרית בשעה 6,הוא אדם שמח יותר מאדם שמתפלל בשעה 8?
התשובה לכך מובאת דרך קורבן העולה , המטרה של הקורבן הזה הוא כפרה על דברים נסתרים מן העין ואלו המחשבות, המחשבות של אדם אין להם כיסויי, שאדם מדבר הוא יכול לסגור את פיו , אבל על המחשבה אין שליטה.
על הרהורים כאלו אומרים חז"ל, ש"הרהורי עבֵרה קשים מעבֵרה" (יומא כט.). ייתכן שכוונתם לומר, שקשה יותר להימנע מהרהורי עבֵרה מאשר מן העבֵרה עצמה.
קורבן העולה היה נשרף לאורך כל הלילה כדי לכפר על המחשבות של האדם במשך הלילה, אדם שלא שמר על העיניים במהלך היום , הדבר גורם לו להרהורי עברה בלילה שהם קשים מלעבור על העברה, ולכן הקורבן נשרף לאורך כל הלילה ולשון הזירוז צו בא לומר לאדם לקום מוקדם לעבודת הבורא, שאדם קם מוקדם בבוקר לתפילה הוא משלים את הקורבן שנשרף בלילה וכך הוא עושה תשובה שלמה על המחשבה הפסולה, אם הוא ימשיך לישון עוד הוא ימשיך לחשוב ואף לחלום על דברים פסולים ולמרות שהוא פיזית לא עשה עברה, הדבר גרוע מכך, שינה עד מאוחר מביאה לידי בטלה ובטלה מביאה לידי עצבות.
הזריזות היא מידה חשובה, שאדם קם בבוקר מוקדם היום שלו נראה אחרת מאשר אדם שקם מאוחר לעבודה כל אותו יום מתנהל בצורה לא טובה, מספיק שהוא מגיע באיחור של שעה וחצי לעבודה, וזה משנה לו את כל היום התוצאה של העצלות הזו היא צער וכעס, הוא עצבני וכועס ואם הוא נותן שירות בתפקידו בעבודה , רמת השירות שלו יורדת באותו יום כי הוא עם הכעסים שנכנסו לו בגלל האיחור שלו בבוקר, אבל אם הוא היה קם בזמן לתפילה ומגיע לעבודה 15 דקות לפני הזמן היום שלו היה יותר מוצלח, מתן השירות נעשה טוב יותר ללקוחות בשובו לבית מתנהג בסבלנות לבני המשפחה שלו ולסביבה הקרובה ובשיעור התורה הוא היה מבין יותר את הנלמד, כל זה כתוצאה מהתחזקות במידה אחת והיא מידת הזריזות, הזריזות לעבודת הבורא הביאה אותו למצב שהוא שמח בחייו ולא חלילה ההפך, לכן התורה מצווה אותנו להזדרז , במיוחד במקומות שיש חשש לחיסרון כיס, לא צריך לחפש קמעות וסגולות אלא לקום בבוקר מוקדם להתחיל את היום בתפילה ולתכנן את לוח הזמנים במהלך היום בצורה נבונה שתוביל אותנו לדרך הנכונה.
"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ו, ד)
רש"י - בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן.
בעבודת הכהן בזמן שהוא היה מוציא את הדשן, לובש בגדים פחותים יותר לעומת הבגדים שהוא היה לובש בזמן עבודת הקורבנות. מובא בשם הגמרא בשבת קי"ד שאדם צריך ללמוד מכך ולהחליף את בגדיו של ימי החול לבגדי שבת.
אנו למדים שאף אישה הנמצאת בבית עם הילדים ולא הולכת לבית הכנסת , עליה להחליף את בגדיה לכבוד שבת למרות שהיא לא יוצאת מהבית, החלפת הלבוש היא לכבוד השבת והחג, מצביעה על הדרך בה היא מכבדת את בעלה ומראה לו שהוא חשוב לה ומטרת אופן הלבוש שלה היא רק לכבודו, היא מייפה את עצמה רק בשביל שהוא ימצא חן בעינה ולא למען אחרים. הלבוש נותן הרגשה טובה ולא טוב שאישה תשאר עם החלוק שהיא מנקה בו את הבית בזמן שכולם יושבים לאכול, כי האישה היא הציר המרכזי של הבית הכל מתנהל לטובה בזכותה ובתור בת מלך היא אמורה להתלבש בהתאם.
שבת שלום!