יום שבת, 5 בפברואר 2011

פרשת תְּצַוֶּה

אנו נמצאים בשבת מיוחדת ב"ה לפני חג הפורים בא אנו  קוראים את פרשת זכור בה מוזכר את אשר עשה עמלק לעם ישראל ביציאות מארץ מצרים חז"ל מקשרים את הפרשה לפורים כי המן הרשע הוא צאצא ישיר של אגג מלך עמלק, בנוסף קוראים את ההפטרה "פקדתי את אשר עשה עמלק" בא מסופר על כעסו של שמואל הנביא על שאול שלא הרג את מלך עמלק אגג ולמרות שהוא היה בכלא השפחה שלו נפגשה איתו וממנה המשיך זרע עמלק עד המן הרשע וכ"ו.

רוב הפוסקים סוברים ששמיעה של הפרשה היא מהתורה ויש חלק שסוברים שהיא מדרבנן ובדרך כלל נוהגים לקרוא את הפרשה במספר טעמים, יש דעות בהלכה שגם נשים חיבות לשמוע את הפרשה ויש מקומות שלפני מנחה של שבת  קוראים את הפרשה  לנשים, הרב מוצפי סובר שאין חיוב לנשים לקרוא את הפרשה ויכולות לקרוא את הפרשה מתוך חומש בביתם ואם יש להם אפשרות להגיע לבית כנסת ולשמוע זה מצוין אבל בד"כ נשים המטופלות בילדים קטנים פטורות.

בתקופת הגאונים נקראה בשם שבת מחיית עמלק.

בפרשת תצווה זו הפרשה היחידה מאז פרשת שמות שבו נולד משה רבנו ועד סוף חומש דברים בפרשת וזאת הברכה לא מוזכר בכלל שמו של משה רבנו , הסיבה לכך מכיוון שבפרשה הבאה שאנו נקרא לאחר חטאו בעגל משה כדי לכפר על עם ישראל אומר לבורא עולם "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ואמרו חז"ל: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה', אמר הקדוש ברוך הוא: אעשה לך לפנים משורת הדין, אמחה אותך מן הספר אשר כתבתי, כלומר מסדר 'ואתה תצוה' שכתבתי לפני 'כי תשא', וזו היא הקללה שעשתה רושם, שלא נקרא שם שמו, ובשביל כך לא נזכר משה בזה הסדר.

משה רבנו אמר את הדברים סה"כ מתוך זה שהוא אהב מאוד את עם ישראל וויתר על גדולתו והוא ידע מה משקל כל אות בתורה ולמרות זאת הוא מוותר על זה למען הכבוד.

לפעמים בחיי היום יום אנו אומרים דברים וכך חורצים גורלות , אין אנו שמים לב למה שיוצא מפינו.

מסופר על אישה אחת שהייתה לקראת לידה ובד"כ לחדר הלידה מתלווה האם לעזור ולהוריד מהלחץ הטבעי שיש בלידה וכך, אבל במקרה שלה "מקור הלחץ" הייתה האימא ולכן היא העדיפה שאחותה תתלווה אליה לחדר הלידה , היא פנתה אל אמא ואמרה לה שהיא מעדיפה שאחותה תהיה איתה בחדר הלידה, האם כל כך נפגעה מן העניין ואמרה לה :" לא צריך אני גם לא אבוא לברית של הילד שלך" , והאישה ילדה בשלום וביום הברית האימא הייתה מאושפזת בית חולמים עקב וירוס קשה.

האם אמרה את הדברים מתוך כעס והיא שמחה שנולד לה נכד והיא הייתה מגיעה לברית אבל אותו רגע של כעס גרם לה לומר את הדברים הללו.

כדאי לנו להיזהר בכל מילה שאנו מוציאים מהפה כי כל מילה חורצת גורלות.

משה רבנו אמר את הדברים מאהבה הגדולה שלו לעם ישראל ולמרות זאת דבריו התקבלו.

יהיה רצון שנדע לשמור על לשוננו.

שבת שלום!

אין תגובות: